בס"ד. יום שמחת תורה, ה'תשי"ט

136

שכל ענין בא בגילוי. אך מ"מ יש מעלה בתושב"כ על תושבע"פ, דוגמת מעלת המעין על הנהר, שהרי המעין הוא המקור, ודוגמתו בתורה, שעל כל ענין שבתושבע"פ שואלים מנה"מ, לפי שכל ענין שבתושבע"פ שרשו ומקורו בתושב"כ, אלא שבתושב"כ הוא בקיצור, ומדקדוקי התיבות בתושב"כ לומדים כו"כ הלכות בתושבע"פ, דוגמת הנהר שמקבל מהמעין. וזהו שבתורה עצמה ישנם ב' הבחי' דחתן וכלה, דהיינו תושב"כ ותושבע"פ שהם דוגמת חתן וכלה, בעל ואשה.

ג) והנה ענין תושב"כ ותושבע"פ שהם דוגמת חתן וכלה, בעל ואשה, הרי זה בכללות, אבל בפרטיות יש בזה גופא ב' בחי', אירוסין ונישואין. ויובן בהקדם מה שמצינו בענין בעל ואשה, שהאשה משועבדת לבעלה, שזהו ג"כ הטעם10 שנשים פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמא, דכיון שהן משועבדות לבעליהן, אי אפשר לחייבם במצוה שהיא בזמן מיוחד, שהרי יכול להיות שבזמן זה הן טרודות מצד השעבוד לבעליהן, ובעליהן מוציאים אותן ידי חובתן. וגם הפנויות שאין בהם שעבוד בפועל, מ"מ, כיון ששרשן מבחי' נוקבא, והמלכות משועבדת לז"א בעלה11, לכן גם הפנויות פטורות ממ"ע שהזמן גרמא. אמנם, השעבוד דמלכות לז"א הוא בשרש הענינים למעלה, אבל בהשתלשלות למטה יש הפרש בין נשואה לפנוי', דענין השעבוד הוא בנשואה דוקא, ולא בפנוי', וגם ארוסה אינה משועבדת לבעלה, שבעלה אין חייב במזונותי' ולכן אין מעשה ידי' לבעלה (כמבואר בגמרא12 שב' ענינים אלו תלויים זה בזה), והיינו לפי שענין האירוסין הוא בבחי' מקיף בלבד, דעם היות שע"י האירוסין אסר לה אכולי עלמא וייחדה לעצמו, מ"מ, הרי זה בבחי' מקיף בלבד, כי היחוד פנימי נעשה בנישואין דוקא, אבל באירוסין הוא בבחי' מקיף בלבד. וזהו ג"כ הטעם שנהגו ישראל (ומנהג ישראל תורה הוא13) לקדש בטבעת עגולה14, לפי שענין האירוסין הוא המשכת המקיף15.

וביאור ענין האירוסין והנישואין שבתורה, דהנה ידוע שיש בתורה אותיות תגין נקודות וטעמים, ומה שמתגלה מתורה שבכתב


10) ראה אבודרהם סדר תפלות של חול. כלבו סימן עג בשם בעל המלמד.

11) טעמי המצות להרח"ו פ' בראשית (ד"ה ועתה נבאר הטעם למה נשים פטורות ממ"ע שהזמ"ג). הובא באוה"ת בא ע' שמט.

12) כתובות מז, ב.

13) ראה ירושלמי פסחים פ"ד ה"א. תוד"ה נפסל – מנחות כ, ב.

14) ראה רמ"א אה"ע רסכ"ז. שיחת יו"ד אלול תשי"א ס"ב (תו"מ ח"ג ע' 294).

15) ראה גם אוה"ת בראשית (כרך ג) תקיא, א.