בס"ד. שיחת יום שמחת תורה, ה'תשי"ט.

141

בלתי מוגה

א. כמדובר אתמול1 – "פותחין בדבר מלכות", אבל, יש להקדים הקדמה להפתיחה:

ידוע מ"ש אדמו"ר האמצעי2, שאפילו קל שבקלים מתעורר בתשובה בשעת תפלת נעילה.

וטעם הדבר – בפשטות – לפי שעד עתה הי' עדיין זמן לדחות את ההתעוררות, אבל כשמגיע זמן נעילה, כאשר תיכף "פנה יום"3 – הרי גם מי שלא נתעורר (או אפילו אם כבר נתעורר, אלא שההתעוררות לא היתה כדבעי) בחודש אלול, בימי הסליחות, בראש-השנה, בעשרת ימי תשובה, או אפילו ביום-הכפורים, הנה בשעת נעילה, כאשר "פנה יום", אזי מתעורר בהזזה שמגעת עד עצם נפשו.

ועד"ז בנוגע לשמיני-עצרת ושמחת-תורה, שהם סיום עבודת חג הסוכות (בדוגמת יוהכ"פ, שהוא סיום עבודת עשי"ת): גם מי שלא נתעורר – או אפילו אם נתעורר, אלא שלא היתה אצלו ההזזה כדבעי – במשך כל ימי חג הסוכות, ובמשך ארבעים ושמונה השעות של שמע"צ ושמח"ת, הרי עתה, כשעומדים סמוך לשקיעת החמה, ותיכף "פנה יום", ומתקרב זמן נעילת השער – צריכה להיות ההתעוררות וההזזה כדבעי.

ואף שבכחם של בנ"י להוסיף מחול על הקודש עוד כו"כ שעות4, אעפ"כ צריכה ההזזה להתחיל כבר עתה.

וכמו ביוהכ"פ, שגם בו יכול להיות ענין ההוספה מחול על הקודש5, ואעפ"כ התחלת ההתעוררות היא כבר בתפלת נעילה, ויתרה מזו – בהתחלת תפלת נעילה (התחלת הסיום דיוהכ"פ), שלכן, הנה כבר מ"אשרי" פותחין את ארון הקודש6 – למטה, וגם למעלה.


1) שיחת ליל שמח"ת בתחלתה (לעיל ע' 118). וש"נ.

2) ראה מאמרי אדהאמ"צ קונטרסים ע' קנ. וש"נ.

3) פיוט לתפלת נעילה (ע"פ ירמי' ו, ד).

4) ראה לקמן סכ"א.

5) ראה שו"ע אדה"ז או"ח רסתר"ח. וש"נ.

6) ראה "רשימות" חוברת ד ע' 10. ע' 18. ספר המנהגים חב"ד ע' 59, 64.