בס"ד. שבת בראשית, מבה"ח מרחשון, ה'תשי"ט

175

(הנחה בלתי מוגה)

צוֹר1 תעודה חתום תורה בלימודי2, ופירש רש"י3 צור תעודה לשון העדותי בכם היום4, לשון התראה, קשור התראתי, וחתום התורה על לב לימודי תלמידך ויראי שמים הנקראים לימודי ה'. ואם תאמר אין לשון קשירה נופל בלימוד תורה, נופל הוא בו, שנאמר5 קשרם על לבכם תמיד. וצריך להבין6 מהו הענין שהתורה צריכה לחותם, וגם מהו הענין שהחותם דתורה הוא יראת שמים, והרי אמיתית ענין היר"ש הוא הקבלת עול מתוך התקשרות פנימי בהתעוררות וגעגועים, שעיקרו בהמדות שבלב, ותורה עיקרה הו"ע ההבנה והשגה שבמוחין, וכמו בהלימוד בתושבע"פ שבה דוקא מתגלה פרטי רצון העליון (כמבואר בתניא7), הנה הלימוד בתושבע"פ צריך להיות ביגיעה ובעיון באופן שיהי' הכל בהבנה והשגה ברורה, והרי מוחין ומדות הנה לא רק שהם חלוקים זה מזה, אלא עוד זאת, שהם הפכים זה מזה, כמבואר בכ"מ, וא"כ איך אפשר לומר שהחותם דתורה הוא יראת שמים.

ב) ולהבין זה צריך להקדים משנת"ל8 שבתורה גופא יש בחי' חתן וכלה, והו"ע תושב"כ ותושבע"פ, שתושבע"פ מקבלת מתושב"כ. ונתבאר שההמשכה בתורה היא כמו בכל ההמשכות שסדרם הוא אור מים ורקיע, והתכלית הוא שמבחי' אור יומשך עד בחי' מים ועד בחי' רקיע, והיינו, שכל הענינים הנעלים שישנם בבחי' אור יומשכו למטה בגילוי. וזהו ענין הנישואין דלעת"ל, דעכשיו הוא בהעלם, דוגמת אירוסין, ולעתיד יהי' בגילוי. אך צריך להבין, שהרי בענין העילוי דלעתיד כתיב9 מלאה הארץ דעה את הוי' כמים לים מכסים, ומאחר שהתכלית היא ההמשכה בבחי' רקיע, למה נאמר כמים לים מכסים, שהו"ע ההמשכה בבחי' מים, ולא בבחי' רקיע.


1) מאמר זה הוא המשך למאמר שלפניו – ד"ה תורה צוה (לעיל ע' 135 ואילך).

2) ישעי' ח, טז.

3) עה"פ. וראה גם אוה"ת נ"ך כרך א עה"פ (ע' קעח ואילך). המשך חייב אדם לברך תרל"ח פל"ט (ע' עב).

4) נצבים ל, יט.

5) משלי ו, כא.

6) ראה רד"ה צור תעודה תרצ"ג.

7) אגה"ק סכ"ט.

8) ד"ה תורה צוה שבהערה 1.

9) ישעי' יא, ט.