בס"ד. שיחת ש"פ בראשית, מבה"ח מרחשון, ה'תשי"ט.

182

בלתי מוגה

[ניגנו את הניגון "שׁאַמיל" (שלימד כ"ק אדמו"ר שליט"א בשמח"ת השתא), ואח"כ אמר:]

א. אצל רבינו הזקן הי' הסדר, שהשאלות שהיו מגיעים אליו, הי' מפנה אותם לשני אנשים; אחד מהם הי' הצמח-צדק. ולאחרי שהיו כותבים חוות-דעתם, הי' רבינו הזקן משיב לשואלים כפי שהי' נראה אצלו. ופעם אמר רבינו הזקן אודות החילוק שבין הצ"צ להשני, שאצל השני, הנה מפעם לפעם מתארכים הדברים, ואילו אצל הצ"צ, מפעם לפעם באים הדברים בקיצור יותר.

והענין בזה:

החילוק בין שמיעה לראי'1 – שבשמיעה, שומעים תחילה פרט אחד, ואח"כ פרט נוסף, ועד שע"י כל הפרטים ישנו הכלל; משא"כ בראי' – רואים מלכתחילה את הענין כולו בבת אחת, ורק לאחרי כן צריכים לברר ולפרט את הפרטים שבו.

וכמו"כ בענין השכל – שכאשר השגת השכל היא בבחינת שמיעה, תופסים לכתחילה שטחיות הענין בלבד, ואפילו אם תופסים מיד את הפנימיות, הרי זה התחלת הפנימיות בלבד, ורק אח"כ מגיעים לעומק הענין כו', ובכל פעם ניתוסף פרט חדש, והיינו, שניתוסף בהשכלת הענין, ועד שמפעם לפעם ניתוסף גם בכתב; משא"כ מצד מרחב השכל, וכפי שהשכל בא בבחי' ראי' – תופסים מיד את נקודת הענין כפי שכוללת את כל הפרטים וכל העומק, ואח"כ צריכים להתחיל בפירוט הענין, לברר ולהחליט איזה פרט הוא עיקר ואיזה פרט הוא טפל, ואיזה פרט אינו שייך להמקבל, שלכן צריכים להשמיטו לגמרי.

ויש לומר, שבכך ביאר רבינו הזקן גודל הפלאת עילוי השגת הצ"צ – שמצד רוחב שכלו תפס כל ענין בדרך ראי', כך, שכאשר באה שאלה בענין מסויים, ראה מיד בש"ס ופוסקים כל מה ששייך לענין זה, ואח"כ בסדרו את פרטי הדברים באופן שיוכל להשיב להשואל, הוצרך להשמיט


1) ראה גם לקו"ש ח"כ ע' 88.