184

עצמית שייך גם כאשר אין לו ידיעה בזה כלל, ועל זה אומרים7 "אלקי עולם ברחמיך הרבים רחם עלינו".

ולהעיר, שהאמור שגעגועים שייך רק לענין שמושג אצלו, מהוה הכרח על לימוד פנימיות התורה – כמבואר בספרי חוקרי ישראל מימי הביניים8, שאי אפשר להיות אהבה ויראה אלא רק לענין שמשיג, ובלשון הרמב"ם9 "היאך היא הדרך לאהבתו ויראתו, בשעה שיתבונן האדם כו'", והיינו, שאי אפשר שיהי' אהבה וגעגועים לאלקות אלא עי"ז שיתבונן וישיג בו ית', או בפעולותיו עכ"פ, או עכ"פ בפעולותיו בנוגע להאדם. וכיון שכן, הרי בהכרח ללמוד פנימיות התורה, כפי שנקבעה בתורת החסידות, שדוקא עי"ז יבוא לידי קיום מצות אהבה ויראה.

ד. עפ"ז מובן שענין הגעגועים של הנשמה ל"הרים הגבוהים ליעלים"10 (כמשנת"ל<3> בנוגע להניגון הנ"ל), הרי זה לפי שבדרגא זו יש לנשמה מושג, כיון שקודם ירידתה למטה היתה בדרגא זו; אבל בנוגע לדרגא שהנשמה לא היתה בה מעולם – לא שייך געגועים לדרגא זו, כיון שאין לה מושג בזה.

והענין בזה:

ענין הגעגועים יכול להיות ביחס למדריגות נעלות ביותר, גם קודם הצמצום, כפי ששיער בעצמו כו', וגם למעלה יותר, בכללות האור שבגילוי. משא"כ ביחס לעצם האור, ומכ"ש בהעצמות – לא שייך ענין הגעגועים, כיון שהנשמה לא היתה שם.

ואע"פ שנשמות ישראל מושרשים בהעצמות ממש – הרי בהיותם שם אינם בבחינת "נשמה", כך, שאין זה קשור עם המציאות של הנשמה, ובמילא אי אפשר שיהי' לה מושג בענין זה.

משא"כ בבחי' האור – הנה אע"פ שבירידתה למטה הרי היא שלא בערך גם לבחי' האור, מ"מ, כיון שהיתה שם בבחי' נשמה, הרי זה קשור עם המציאות שלה, כך, שהאור יש לו שייכות לענין הכלים, ועד להגוף, ולכן שייך ענין הגעגועים לבחי' האור.

ה. והנה, כאשר הנשמה יורדת למטה ומתגעגעת לשרשה כפי שהיא בהאור שקודם הצמצום – אומרים לה שירידה זו היא צורך עלי', היינו, שדוקא ע"י הירידה תגיע לבחי' העצמות.


7) נוסח ברכת "יוצר".

8) ראה מו"נ ח"ג פנ"א. ועוד. חוה"ל שער אהבת ה' פ"ג.

9) הל' יסוה"ת רפ"ב.

10) תהלים קד, יח.