בס"ד. ש"פ חיי שרה, מבה"ח כסלו, ה'תשי"ט

200

הוא סוף עולמות הא"ס6. אך ע"י העבודה נעשה חיבור ויחוד ז"א ומלכות. וכל זה הוא בענין השדה שבו צריך להיות ענין העבודה דוקא. משא"כ בבחי' ארץ כתיב ויתרון ארץ בכל היא, היינו, שגם בלי עבודה יש בה היתרון, אלא, שזהו רק יחוד חיצוני שישנו תדיר לצורך קיום העולמות7, אמנם מלך לשדה נעבד הוא בחי' יחוד פנימי שנעשה ע"י עבודה דוקא7. ולמטה יותר הנה שדה קאי על בחי' המלכות כפי שכבר נעשית שורש לנבראים, ועצם בחי' המלכות כפי שהיא באצילות נקראת בשם מלך וקוב"ה, וע"י העבודה הנה מלך לשדה נעבד, שנעשה היחוד דבחי' מלך ובחי' שדה.

ב) ולהבין הענין בפרטיות יותר8, הנה כתיב9 כי האדם עץ השדה, ואיתא בזהר10 דשדה הוא בחי' המלכות, כמ"ש11 שדה אשר ברכו הוי', ועץ הוא בחי' ז"א, אילנא דחייא, והאדם ע"י עבודתו ממשיך העץ בהשדה, היינו, שממשיך בחי' ז"א (עץ) בבחי' מלכות (שדה). והנה, כשם שבאילן יש גוף האילן ושורש האילן, כמו"כ גם באילן העליון, בחי' ז"א, ישנם כל פרטים אלו, אלא שלמעלה הרי זה באופן אחר מכמו שהוא למטה. דהנה איתא בפרדס שער ערכי הכינויים ערך יסוד, שלמטה היסוד והשורש הוא למטה מהבנין, אך למעלה היסוד והשורש הוא למעלה מהבנין. וכמו"כ הוא גם באילן העליון, שיש בו ג' הענינים דשורש גוף וענף, דכללות האילן הוא בחי' ז"א, גוף האילן הוא בחי' הת"ת, ענפי האילן הם בחי' חו"ג, ולמטה יותר הם בחי' נו"ה12, ושורש האילן הו"ע המדות כפי שהם בשרשם, היינו בבחי' בינה, אם הבנים13, ששם הם במדריגה נעלית הרבה יותר. ויובן זה עד"מ מענין המדות באדם למטה, שהמדות כפי שהם בלב הם בבחי' מציאות מורגש וענינם הוא הרגש עצמי, משא"כ כאשר המדות כלולים בשכל הרי אינם בבחי' מציאות מורגש ולא בבחי' הרגש עצמי. וכמו בעבודת הוי' במדת האהבה, שהאהבה כפי שבאה בלב היא בהתרגשות והתפעלות, והיא


6) ראה תו"א ס"פ תרומה. סהמ"צ להצ"צ ד, ב. ובכ"מ.

7) ראה לקו"ת אמור לג, ג. ובכ"מ.

8) בהבא לקמן – ראה ד"ה ויטע אשל תרע"ח (סה"מ תרע"ח ע' ס ואילך). ד"ה הנ"ל תרצ"ט (סה"מ תרצ"ט ע' 89 ואילך). וראה גם ד"ה וירא והנה איל תרל"ה (סה"מ תרל"ד ע' שיט ואילך).

9) שופטים כ, יט. וראה תענית ז, א. לקו"ש חכ"ד ע' 115.

10) ח"ג רב, ב.

11) תולדות כז, כז.

12) ראה קהלת יעקב בערכו.

13) תהלים קיג, ט. זהר ח"א ריט, א. ח"ב פד, א. פה, ב. פרדס שער ערכי הכינויים ערך אם הבנים. לקו"ת שמע"צ פח, ד. ובכ"מ.