בס"ד. שיחת ש"פ חיי שרה, מבה"ח כסלו, ה'תשי"ט.

207

בלתי מוגה

א. בהתחלת הפרשה נאמר "ויהיו חיי שרה", ותיכף בפסוק שלאח"ז מדובר אודות ענין שלכאורה הוא ההיפך ד"חיי שרה" – "לספוד לשרה ולבכותה"?!

זאת ועוד:

"חיי שרה" הוא לא רק התחלת הפרשה, אלא גם שם הפרשה, וכשם שכל עניני התורה הם בדיוק, כמו"כ גם שמות הפרשיות הם בדיוק.

ולהעיר גם ממ"ש בשל"ה1 שמי שאינו יכול ללמוד, מצד סיבות שונות, יאמר את שמות החומשים והפרשיות, שמות ספרי התנ"ך, המסכתות כו', שגם בזה יש סגולה לכו"כ ענינים.

והרי שם הפרשה הוא שם של כל הפרשה, מהתיבה הראשונה עד לתיבה האחרונה.

ועפ"ז צריך להבין בנוגע לפרשת חיי שרה2: הרי בפרשה זו מדובר אודות כו"כ ענינים שלכאורה אין להם שייכות ל"חיי שרה", ובפרט הענין ההפכי ד"חיי שרה", וא"כ, מדוע נקראת הפרשה בשם "חיי שרה"?

ב. ע"פ דרך הפשט, יש לבאר, שגם בענין "לספוד לשרה ולבכותה" ניכרת המעלה של "חיי שרה" – כי, ככל שתגדל מעלת הדבר, יגדל יותר ההספד והבכי כאשר נחסר הדבר. ולכן נכלל גם ענין זה בפרשה ששמה "חיי שרה", כיון שגם בענין זה מתבטא העילוי ד"חיי שרה".

אבל, תירוץ זה הוא בקו המרירות וקו העצבות. ואילו תורת החסידות, "אילנא דחיי"3 – שאומרת שכל עניני עבודת ה' צריכים להיות בשמחה, ועד שאפילו עבודת התשובה צריכה להיות בשמחה4 – מבארת ענין הנ"ל בקו השמחה, כדלקמן.

ג. ובהקדמה:


1) בהקדמתו בית אחרון (יג, סע"א ואילך) – בהגהה.

2) ראה גם לקו"ש ח"ה ע' 337 ואילך. חט"ו ע' 145 ואילך. ועוד.

3) זח"ג קכד, ב (ברע"מ). וראה תניא אגה"ק סכ"ו. ובכ"מ.

4) ראה לעיל ע' 15. וש"נ.