209

אליהם, ואפילו לא לקבל מהם במתנה, שגם אז יש להם איזו שייכות להמקום.

ולכאורה צריך להבין:

מצינו בגמרא13 בנוגע לקידושי כסף, שאע"פ שהאיש צריך ליתן כסף לאשה, מ"מ, באדם חשוב, גם אם נתנה היא, מקודשת, "דבההיא הנאה דקא מקבל מתנה מינה גמרה ומקניא לי' נפשה", והיינו, שההנאה של האשה שהאיש חשוב קיבל מתנה ממנה – הנאה שהיא שוה פרוטה, ולדעת ב"ש שוה דינר – חשובה כמו נתינת כסף מהאיש להאשה (ולכמה דעות14 אין צורך אפילו באדם חשוב).

ומסקנת הגמרא שענין זה הוא לא רק בקידושין, ששם יש עוד טעמים צדדיים, אלא "וכן לענין ממונא", וכן נפסק להלכה בשו"ע15.

ועפ"ז צריך להבין: כיון שאברהם הי' אדם חשוב, וכפי שאמרו לו בני חת: "נשיא אלקים אתה בתוכנו"16 – הי' יכול אברהם לקבל מבני חת את מערת המכפלה במתנה, וההנאה שלהם מזה שאברהם קיבל מהם מתנה היתה חשובה כמו כסף, וא"כ, מדוע התעקש אברהם לקנות בכסף דוקא, וכי מאי נפק"מ באיזה אופן נעשה תשלום הכסף, כסף ממש, או הנאה ששוה כסף?

ה. והביאור בזה:

לגבי קנין מערת המכפלה, שתצא מרשותם לגמרי ותהי' שלו – אין אמנם נפק"מ אם הדבר נעשה ע"י כסף ממש או ע"י הנאה שחשובה ככסף; אבל הנפק"מ היא לגבי אברהם – שאם הי' מקבל מהם במתנה, הרי אף שההנאה שלהם מזה שאברהם קיבל מהם מתנה היתה נחשבת אצלם כמו כסף, מ"מ, לא היתה לו שום הוצאה על זה ("אים וואָלט עס גאָרניט געקאָסט"), ואברהם רצה לשלם עבור זה.

וכידוע17 שכל עניני העבודה צריכים להיות באופן של השתדלות דוקא, וכהפתגם18 שאצל חסידים לא קיים המושג של "בדרך ממילא"; יש צורך בענין של עשי' ("מ'דאַרף טאָן"), והעשי' צריכה להיות עד לאופן של יגיעה, כמארז"ל19 "יגעת ומצאת".


13) קידושין ז, א.

14) ראה נ"כ הטושו"ע אה"ע סכ"ז ס"ט.

15) חו"מ סק"צ ס"ו.

16) פרשתנו שם, ו.

17) ראה לקו"ש ח"ה ע' 80 ואילך. וש"נ.

18) ראה סה"ש קיץ ה'ש"ת ע' 57. וראה גם סה"ש תש"ב ע' 119.

19) מגילה ו, רע"ב.