210

ועד"ז בנוגע לעבודתו של אברהם, שהיתה בקו החסד (דאף שעסק בכל הענינים, מ"מ, עיקר עבודתו היתה בקו החסד), וכדאיתא בספר הבהיר20 "אמרה מדת החסד לפני הקב"ה, רבש"ע מימי היות אברהם בארץ לא הוצרכתי אני לעשות מלאכתי, שהרי אברהם עומד ומשמש במקומי", שבכלל זה היא גם ההתעסקות בכל צרכי הקבורה, שזהו"ע של גמילות חסדים21 – שרצונו הי' שעבודה זו תהי' באופן שיצטרך לשלם עבור זה ("אים זאָל דאָס קאָסטן"), ולא עוד אלא שרצה לשלם "כסף מלא"<11>, "כל שווי'"22 (היפך הנהגת עפרון – "רשעים אומרים הרבה ואפילו מעט אינם עושים"23).

וזהו שמספרת התורה בנוגע להמקום שבו נעשית העלי' של שרה למעלה יותר מהעילוי ד"מאה שנה גו'" – שענין זה הוצרך לבוא ע"י השתדלות דוקא.

וע"י השתדלות זו הגיעו לבחי' "עובר לסוחר"24: "סוחר" – מלשון מקיף, ו"עובר לסוחר" – למעלה גם מבחי' המקיף25.

ו. וההוראה מזה:

ידוע שבכל דבר גשמי ישנו ניצוץ אלקי שנמצא בו בגלות. וכאשר האדם מקיים את המצוות שנתלבשו בדברים גשמיים, הרי הוא פודה את הניצוץ האלקי שנמצא בדבר הגשמי, ומעלה אותו לקדושה, שזהו"ע פדיון שבויים שהיא "מצוה רבה"26.

ולכאורה יש מקום לומר, שגם כאשר האדם מקיים את המצוה ללא יגיעה והשתדלות, קונה הוא את הניצוץ האלקי שבדבר הגשמי, שכן, "בההיא הנאה" שיש להניצוץ הנפדה "גמר ומקנה לי' נפשי'".

ועל זה היא ההוראה – שלא די בכך, אלא יש גם צורך ביגיעה והשתדלות מצד האדם ("אים דאַרף אויך קאָסטן"); בנוגע להניצוץ – אין אמנם נפק"מ באיזה אופן נעשה קיום המצוה, דכיון שנתקיימה המצוה נתעלה הניצוץ לקדושה, אבל הנפק"מ היא בנוגע להאדם.

ואע"פ שהנשמה עצמה אינה צריכה תיקון, ולא ירדה למטה אלא


20) סקצ"א (זח"א בהשמטות רסד, רע"ב) – הובא ונת' בפרדס שכ"ב פ"ד.

21) ראה סוטה יד, א. רמב"ם הל' אבל רפי"ד.

22) פרש"י עה"פ.

23) ב"מ פז, רע"א. הובא בפרש"י שם, טז.

24) פרשתנו שם, טז.

25) ראה תו"א וישלח כד, ג. ובכ"מ.

26) ב"ב ח, רע"ב.