בס"ד. ש"פ שמות, כ"ג טבת, מבה"ח שבט, ה'תשי"ט

313

ישבותו6, נמשך מעצמו גם בלי עבודה, והו"ע הנהגת הטבע שאין צריך לזה עבודה. אך כדי שיהי' גילוי אלקות בעולם, שהו"ע הנהגה ניסית, הנה על זה צריך עבודה דוקא, והיינו לפי שזהו ענין קשה, ולכן צריך על זה עבודה ויגיעה. וכמו"כ בענין הניסים גופא, הנה כל מה שהנס גדול יותר צריך לזה עבודה יותר. ומכל זה מובן שהנס בכמה אנשים הוא קשה יותר מהנס באיש אחד. ועפ"ז יוקשה, למה הוצרך שיהיו כולם אלמים חרשים ועורים, הרי הי' יכול להיות הנס רק במשה לבד. ועוד צריך להבין7, דמלשון הפסוק מי שם פה לאדם משמע שנעשה נס למשה שהתחיל לדבר, ובאמת מצינו שגם לאחרי כן אמר משה ואני ערל שפתים8, וכן איתא במדרש9 עה"פ10 אלה הדברים אשר דיבר משה, מנין לו דיבור למשה, והלא הי' כבד פה וכבד לשון11, אלא שבמ"ת נתרפא משה. ועכצ"ל שאופן הליכתו לפרעה הי' באחד משתי פנים, או שבשעה זו שהי' אצל פרעה דיבר בטוב (אע"פ שקודם הליכתו לפרעה וגם אח"כ הי' ערל שפתים), או שגם בשעה זו גופא הי' כבד פה וכבד לשון, ומ"מ נשמעו דבריו אצל פרעה. ולב' האופנים הרי זה נס גדול יותר מאשר אילו נתרפא לגמרי, שאף שהי' כבד פה כו', מ"מ הצליח. וצריך להבין, מהו הטעם שהוצרך להיות נס גדול יותר, והרי הי' יכול להתרפאות מיד.

ב) והענין הוא, דהנה, מ"ש מי שם פה לָאדם, בלמ"ד קמוצה, הרי זה כמו האדם, בה"א הידיעה, כמבואר בתו"א12 שרומז על האדם הידוע, דהיינו אדם העליון, כמ"ש13 ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם. אמנם, הא גופא צריך ביאור, הרי אין לו דמות כו'14, ואיך שייך לומר עליו כמראה אדם. אך הענין הוא, שיש ב' מיני המשכות, ממכ"ע וסוכ"ע. הנה בחי' סוכ"ע היא באופן שאין לו דמות, אמנם בחי' ממכ"ע נקרא כמראה אדם15. וב' ענינים אלו כמו שהם למעלה אצלו ית' הם בתכלית היחוד, שלכן נכללים בשם אחד, הקב"ה, דקדוש הוא מלשון הבדלה, דקאי על בחי' הסובב, וברוך הוא מלשון ברכה והמשכה, דקאי על ממלא, שהם ב' הפכים, ואעפ"כ נכללים בשם אחד.


6) נח ח, כב.

7) ראה גם אוה"ת יתרו ע' תשפג. ד"ה ויאמר וגו' מי שם פה באוה"ת שמות ע' עה. ד"ה הנ"ל תרכ"ז (סה"מ תרכ"ז ע' פד). תרנ"ח (סה"מ תרנ"ח ע' עז).

8) וארא ו, ל.

9) דב"ר בתחלתו.

10) דברים א, א.

11) שמות ד, י.

12) פרשתנו נב, ב.

13) יחזקאל א, כו.

14) פיוט "יגדל". עיקר הג' מי"ג העיקרים בפירוש המשניות להרמב"ם סנהדרין פ' חלק.

15) ראה לקו"ת מטות פא, ג-ד.