בס"ד. שיחת ש"פ שמות, כ"ג טבת, מבה"ח שבט, ה'תשי"ט.

320

בלתי מוגה

א. הספר1 השני מחמשה חומשי תורה נקרא בשם "שמות", לכאורה – ע"פ ההתחלה: "ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה". אבל, כיון שכל הספר נקרא כן, בהכרח לומר, ששם זה מבטא את התוכן הכללי של הספר2, ולא רק התחלתו.

בהתחלת הפרשה הראשונה דספר שמות נימנו שמותיהם של בני ישראל שבאו למצרים. וידועה הקושיא בזה3: שמות אלו נימנו כבר, ואדרבה בפרטיות יותר, בפ' ויגש, ולשם מה צריכה התורה לחזור ולמנותם בפ' שמות?

וגם בפ' ויגש צריך להבין: שמותיהם של בני יעקב נזכרו כבר בפ' ויצא ובפ' וישלח, וא"כ, הי' מספיק לומר בפ' ויגש בקיצור שיעקב ובניו באו למצרים, והיו יודעים כבר מי הם – אף שלא היו יודעים שמות הנכדים של יעקב – ולמה צריכה התורה למנותם בפרטיות?

במדרש איתא4, שהתורה מונה את שמותיהם, כדי לרמז, שכל המאתיים ועשר שנים של גלות מצרים לא השפיעו על בני ישראל שישנו את שמותיהם – "לא שינו את שמם"; אותם שמות שהיו להם בבואם למצרים, נשארו אצלם בצאתם משם. ולכן מדגישה התורה את שמותיהם בבואם למצרים, כדי להורות שאכן אלו אותם השמות של בני ישראל כפי שנקראים בסדרות שלאח"ז ביציאת מצרים.

אבל לכאורה אין זה ביאור מספיק על כך שהתורה תספר אלו הם השמות שהיו לבני ישראל בעת ירידתם למצרים – "ראובן שמעון" וכן הלאה; לפי פירוש המדרש נוגע רק לדעת שלא שינו את שמותיהם. וכיון שהתורה אומרת "ואלה שמות בני ישראל", ומספרת ששמותיהם היו


1) שיחה זו הוגהה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א (באידית), ונדפסה בלקו"ש ח"ג ע' 843 ואילך. במהדורא זו ניתוספו עוד איזה ציוני מ"מ, וכמה פרטים מהנחה בלתי מוגה.

2) ראה מדרש תדשא פ"כ: בכל הספרים הקדושים יש בהן חכמה בינה ודיעה למה נכתבו ונקרא שמם כו' למה נקרא שמו בראשית כו'.

3) תורה אור ותורת חיים ריש פרשתנו. ובכ"מ.

4) פענח רזא ריש פרשתנו בשם מדרש. וראה ג"כ בעל הטורים כאן.