בס"ד. ש"פ האזינו, י"ג תשרי, ה'תשי"ט

36

(הנחה בלתי מוגה)

כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף גו' ישאהו על אברתו, הוי' בדד ינחנו ואין עמו א-ל נכר1, ולעיל מיני' כתיב2 יערוף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי, שעי"ז מגיעים אח"כ לבחי' כנשר יעיר קנו גו' ישאהו על אברתו, ועד שבאים לבחי' הוי' בדד ינחנו. והנה3, בפירוש ישאהו על אברתו איתא במדרש4 שהנשר אינו נוטלן ברגליו כשאר עופות כו', אלא נושאן על כנפיו. ועד"ז בנמשל למעלה, דהגם שאין לו גוף ואין לו דמות הגוף5, הרי אמרו שרמ"ח פקודין רמ"ח אברין דמלכא6, היינו, שרמ"ח אברין דמלכא נעשים ע"י קיום רמ"ח מ"ע, וזהו ישאהו על אברתו, שהיא בחי' שלמעלה מרמ"ח מ"ע7. וצריך להבין איך אפשר לומר שישנו ענין שלמעלה מהמצוות, והיינו, שגם כפי שהמצוות הם בבחי' אברין דמלכא אינו מובן איך שייך שיהי' ענין שלמעלה מאברין דמלכא, ובפרט כפי שהמצוות הם בשרשם בבחי' רצון העליון, אזי יוקשה ביותר איך שייך שיהי' ענין למעלה מרצונו ית'.

ב) והענין הוא, דהנה מדת הנשר היא מדת הרחמנות, והו"ע התעוררות רחמים רבים על כל אחד מישראל. והנה, ענין הרחמנות כפשוטו שייך רק על מי שהוא חסר דוקא, דכיון שהוא חסר לכן מרחמים עליו. וגם כאשר אינו מרגיש שהוא חסר, הרי אדרבה, מצד זה גופא שאינו מרגיש שהוא חסר, אזי הרחמנות עליו גדולה ביותר. אבל מי שאינו חסר, הרי לכאורה לא שייך עליו ענין הרחמים. ולכאורה כן הוא גם ברוחניות, שענין הרחמים שייך על מי שהוא חסר דוקא, והיינו, מי שחטא ופגם ועבר את הדרך, או גם מי שיש לו חסרון בדקות, כמ"ש8 אני ושלמה בני חטאים, ופרש"י חסרים, שגם עליו שייך רחמים. אבל


1) פרשתנו (האזינו) לב, יא-יב.

2) שם, ב.

3) בהבא לקמן – ראה ד"ה כנשר תרמ"א (המשך יונתי תר"ם ע' מד).

4) הובא בפרש"י עה"פ.

5) ע"פ פיוט יגדל. וראה פירוש המשניות להרמב"ם סנהדרין פ' חלק היסוד הג'.

6) תניא רפכ"ג בשם התיקונים (ראה תקו"ז ת"ל – עד, סע"א). וראה לקו"ת פרשתנו (האזינו) עג, א.

7) ראה לקו"ת שם עח, ב ואילך.

8) מלכים-א א, כא.