בס"ד. יום ב' דחג הסוכות, ה'תשי"ט

53

(הנחה בלתי מוגה)

חסידים ואנשי מעשה כו', יש מהן אומרים אשרי ילדותנו שלא ביישה את זקנתנו, אלו חסידים ואנשי מעשה, ויש מהן אומרים אשרי זקנותנו שכפרה את ילדותנו, אלו בעלי תשובה. אלו ואלו אומרים אשרי מי שלא חטא, ומי שחטא ישוב וימחל לו1. והיינו, שבשמחת בית השואבה מודגש ענין התשובה, לא מבעי אצל בעלי תשובה, אלא אפילו אצל חסידים ואנשי מעשה, שהרי הלשון אשרי מי שלא חטא יש בזה גם קבלה על להבא (ששייך לענין התשובה), וגם הלשון שלא ביישה הרי ביוש הו"ע התשובה. וצריך להבין מהו ענין התשובה בחג הסוכות, דלכאורה, כאשר באים ליום הראשון2, לאחרי העבודה דר"ה עשי"ת ויוהכ"פ, שזדונות נעשים כזכיות3, אזי העבודה היא בשמחה גדולה, ומה שייך אז ענין התשובה. ובהכרח לומר שתשובה זו שייכת לשמחה דוקא. וכללות הענין הוא, כמשנת"ל4 בענין תשובה עילאה שאינה על החטאים כפשוטם, וגם לא על חטאים מלשון חסרון5, כי אם כמ"ש6 והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה, והיינו, שגם כאשר הנשמה נמצאת בגוף שהוא מעלים ומסתיר [ועד שגם משה רבינו ששכינה היתה מדברת מתוך גרונו7, היינו, שלא זו בלבד שגופו הגשמי לא הי' מונע מגילוי הנבואה, אלא שגופו הגשמי הי' כלי לגילוי אלקות, הנה כאשר עלה למעלה הניח את גופו בעולם היצירה8], צריך להיות בה בחי' תשו"ע, שתהי' כמו שהיתה קודם ירידתה למטה, ולמעלה יותר, דכיון שהירידה היא צורך עלי'9, אזי צריכה להגיע למעלה משרשה. דהנה, נשמות ישראל עלו במחשבה10, דענין המחשבה הוא לעצמו כו', ובמחשבה גופא הם בבחי' היותר עליונה


1) סוכה נא, א. נג, א.

2) אמור כג, מ.

3) יומא פו, ב.

4) ד"ה כנשר דש"פ האזינו פ"ו (לעיל ע' 43).

5) ראה לקו"ת מטות פב, א. נצבים נא, א. ובכ"מ.

6) קהלת ז, יב. לקו"ת ר"פ האזינו.

7) ראה זח"ג רלב, א. שם ז, א. רסה, סע"א. שמו"ר פ"ג, טו. ויק"ר פ"ב, ג. מכילתא יתרו יח, יט.

8) ראה ד"ה כנשר תרמ"א (המשך יונתי תר"ם ע' מד). ד"ה הנ"ל שנה זו פ"ג (לעיל ע' 39). וש"נ.

9) ראה לקו"ת פ' ראה כז, א. דרושים ליוהכ"פ סט, א. ובכ"מ.

10) ב"ר פ"א, ד. וראה סה"מ ה'ש"ת ע' 17.