בס"ד. שיחת אור ליום ב' דחוה"מ סוכות, ח"י תשרי

69

ג. והענין בזה:

ההשתקפות בעניני קדושה אינה באופן שכאשר נוטלים את עצם הדבר אזי מתבטל גם מה שהשתקף ממנו בה"מראה", אלא כפי שהוא בענין החיתום ע"י חותם, שגם לאחרי שנוטלים את החותם נשאר החיתום בשלימותו, "דיוקנאה אשתאר בך"10.

וכן הוא בנוגע להשתקפות ביהמ"ק הגדול בביהמ"ק הקטן – שאפילו לאחרי שביהמ"ק עלה למעלה, שזהו בדוגמת נטילת החותם, נשאר בקיומו החיתום וההשתקפות בלב כל איש ישראל שעלה לרגל.

וכיון ש"האב זוכה לבן . . בחכמה כו'"11,

– והרי אין חכמה אלא חכמת התורה, ובפרט פנימיות התורה, כמובן מהמבואר בתורת החסידות בדיוק הלשון "חכמה", ולא בינה ודעת, שענינה "כח מה"12, היינו, שאין זה כמו נגלה דתורה שיכולים לתפוס ו"למשש" בשכל אנושי, אלא באופן שגם לאחרי ההעמקה וההבנה וההשגה אין זה אלא "כח מה", השגה דקה והבנה דקה כו'. וזהו שהאב זוכה לבן בחכמה, דהיינו, תורה בכלל, וביחוד פנימיות התורה, שנקראת "אילנא דחיי"13, שלמעלה מ"עץ הדעת" שבו שייך מיתה והפסק ושינוי –

הרי מובן, שההשתקפות של המקדש הגדול בהמקדש הקטן שבלב ישראל שהיתה אצל אבות אבותינו – נמשכת מדור לדור בכל אחד ואחד ובכל שנה ושנה.

ד. וכל זה – אפילו בנוגע לענינים גשמיים דקדושה, ועאכו"כ בנוגע לענינים הרוחניים דעלי' לרגל, והענינים הרוחניים דניסוך היין וניסוך המים ושמחת בית השואבה,

– כמבואר בלקו"ת בדרוש שמחת בית השואבה המתחיל ושאבתם מים בששון14, ש"עכשיו שאין לנו בית המקדש ולא מזבח, צריך כל אחד למצוא דברי חפץ בנפשו" הענינים דניסוך היין וניסוך המים (כולל גם הפרט דשמחת בית השואבה) כפי שהם "בעבודת ה' שבלב כל אחד ואחד" –


10) ראה זהר ח"א רמד, סע"ב ואילך. ח"ב קיד, א. הובא בתו"א בהוספות למג"א קכ, ד. ובכ"מ.

11) עדיות פ"ב מ"ט.

12) ראה תניא פ"ג. פי"ח-ט. פמ"ג. וראה בהנסמן ב"מ"מ, הגהות והערות קצרות" עם "לקוטי פירושים" לתניא שם (ע' מה. ע' קכא).

13) ראה זח"ג קכד, ב (ברע"מ). תניא אגה"ק סכ"ו.

14) דרושי סוכות עח, סע"ג.