בס"ד. שבת חול המועד סוכות, ה'תשי"ט

103

(הנחה בלתי מוגה)

ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה1. הנה2 בכל השנה היו מקריבים על גבי המזבח פרים ואילים וכבשים ושעירים, ובשעת ההקרבה הי' ניסוך היין, ובחג הסוכות ניתוסף גם ניסוך המים. והנה ידוע3 שבכל קרבן היתה העבודה דמעשה דיבור ומחשבה (כוונה ורעותא דלבא), וכל ישראל השתתפו בעבודת הקרבנות, שהרי נוסף לכך שהכהנים היו מוציאים אותם בעבודתם, היו גם אנשי מעמד שהם שלוחי כל ישראל לעמוד על הקרבנות4. וכיון שהקרבן הי' בשביל כל ישראל שהשתתפו בזה, הרי מובן שכל אחד ואחד מישראל הי' צריך לידע מהו ענין הקרבנות, בכדי שיוכל לעבוד עבודתו בענין זה. ומכ"ש עכשיו שאין לנו בית המקדש ולא מזבח (ולכן תפלות כנגד תמידין תקנום5), הרי בודאי צריך כל אחד למצוא דברי חפץ בנפשו2 בענין הקרבת הקרבנות, ניסוך היין וניסוך המים.

ב) והענין בזה6, דהנה, ענין היין בספירות הוא בספירת הבינה7, והיינו, שענין היין הוא גילוי ההעלם, כמ"ש8 נכנס יין יצא סוד, ולכן נעשה שמחה מצד היין, כמ"ש9 תירושי (יין) המשמח אלקים ואנשים, שהשמחה הוא מצד הגילוי. ובעבודה הו"ע ההתבוננות (בינה), שעל ידה מתגלה הכל בגילוי. והנה בינה היא מקור הגבורות10. וענינו בעבודה הוא ההתבוננות בתפלה, בפסוד"ז ברכות ק"ש וק"ש, שע"י ההתבוננות דכולא קמי' כלא חשיבי, מתעורר האדם באהבה עזה כרשפי אש, והוא דוגמת העלאת הקרבנות באש המזבח, שענין ההעלאה הוא בחי' הגבורות. אמנם, כתיב11 לא תהו בראה לשבת יצרה, שאין הכוונה


1) ישעי' יב, ג.

2) ראה לקו"ת דרושי סוכות רד"ה ושאבתם (עח, סע"ג).

3) ראה לקו"ת ר"פ פינחס.

4) רמב"ם הל' כלי המקדש רפ"ו.

5) ברכות כו, ב.

6) בהבא לקמן – ראה ד"ה להבין ענין ניסוך המים בחג במאמרי אדמו"ר הזקן – אתהלך לאזניא ע' מז ואילך. ד"ה ושאבתם מים בששון תרל"ו (סה"מ תרל"ה ח"ב ע' תמא ואילך).

7) לקו"ת שם עט, ד ואילך.

8) עירובין סה, א.

9) ספר שופטים ט, יג.

10) תניא פי"ג (יח, ב). ובכ"מ.

11) ישעי' מה, יח.