128

כתב הדת אשר נתן בשושן להשמידם"172, נרגש אצלו לכל לראש שזהו מאורע "אשר173 קרהו"...

– מה שנוגע למרדכי יותר, הרי זה לא כ"כ העונש על החטא, כמו שנוגע החטא עצמו!

וכאשר אסתר שלחה לשאול היתכן שמרדכי מתהלך "בלבוש שק" – הרי ענינם של הסנהדרין, ובפרט ראש הסנהדרין, מופלא שבב"ד174, הוא העסק בתורה, ו"אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה"175, ו"מאן מלכי רבנן"176 – השיב מרדכי: עלי' לדעת, שהעובדה שישנם כאלו ש"נהנו מסעודתו של אותו רשע" או "השתחוו לצלם", אין זה מעשה של מישהו אחר, אלא בדקות דדקות ישנו ענין זה אצלו... כי, אילו אצל ראש הסנהדרין הי' הכל בשלימות, לא היתה יכולה להיות מציאות שיהודי בקצוי תבל יהנה מסעודתו של אותו רשע או ישתחוה לצלם... וכיון שכן, איך אפשר שלא ילבש שק, בה בשעה שהוא מאפשר ("ער דערלאָזט") שיוכל להיות מעמד ומצב שיהודי יכשל בענין כזה!

ל. וזהו גם מ"ש בתנא דבי אליהו רבא177: "לפי שהי' להם לסנהדרי גדולה . . לילך ולקשור חבלים של ברזל במתניהם . . ויחזרו בכל עיירות ישראל . . וילמדו את ישראל כו'":

ענינם של סנהדרין הוא – לא לישב בלשכת הגזית ולהמתין עד שתבוא אליהם שאלה חמורה, והיינו, שלאחרי שישאלו בב"ד שבעירם ולא ידעו להשיב, וישאלו בב"ד שבהר הבית ולא ידעו להשיב, אזי יבואו ללשכת הגזית וישאלו השאלה, והוא, להיותו חכם ולמדן גדול וכו' וכו', יפתור את הספק – לא זהו עיקר ענינם של הסנהדרין;

ענינם של סנהדרין הוא – לחזר בכל עיירות ישראל, והליכתם צריכה להיות באופן שצריכים לקשור חבלים של ברזל במתניהם, היינו, שלולי חגירת ("זיך אונטער-גאַרטלן") חבלים של ברזל היו מתעייפים ולא הי' להם כח לחזר בעיירות ישראל, ורק עי"ז שחוגרים "חבלים של ברזל", היינו, שעומדים בתוקף של ברזל שלא להתפעל מהעייפות של הגוף, אזי מצליחים לילך ולחזר בכל עיירות ישראל וללמדם תומ"צ.


172) אסתר ד, ח.

173) הדברים דלקמן נאמרו בהתרגשות גדולה, ומידי פעם נקטע קולו של כ"ק אדמו"ר שליט"א מרוב התרגשות (המו"ל).

174) הוריות ד, ב.

175) אבות פ"ו מ"ב.

176) ראה גיטין סב, סע"א. זח"ג רנג, ב (ברע"מ).

177) פי"א.