286

בס"ד. שיחת* יום א' פ' בחוקותי, ט"ז אייר ה'תשי"ט.

– לחברי "מלוה מלכה" דניו-הייווען, בחדרו הק' –

א. מלוה-מלכה הוא הקשר והמעבר משבת לימי החול. הפירוש ד"מלוה מלכה" הוא – ללוות (את השבת, שנקראת בשם) מלכה1, וא"כ, הרי זה שייך לשבת. ועריכת המלוה-מלכה היא לאחרי הבדלה2, בשבוע שלאחרי השבת.

בשבת הקודמת קראו פרשת בהר, שבה מתחילה התורה בהציווי אודות מצות שמיטה3: "ושבתה הארץ (בשנה השביעית) שבת לה'", והיינו, שהשנה השביעית היא כמו שבת, כמודגש בפירוש רש"י: "שבת לה' .. כשם שנאמר בשבת בראשית", כשם שבימים יש לקדש את יום השביעי יותר מששת הימים שלפניו, כך גם בשנים, יש לקדש את השנה השביעית יותר מששת השנים שלפני'.

אצל בנ"י, גם ששת הימים והשנים של חול, קדושים הם. בכל יום, גם בימי החול, מתפללים, ולאחרי התפלה לומדים, גמרא או משניות, עין יעקב, חומש, איזה שיעור תורה4, ואפילו לאחרי התפלה והלימוד, כאשר יוצאים לעולם, לעסוק במסחר או במשרה, צריך להיות המסחר מתוך זהירות מהשגת גבול וכו', ומילוי המשרה צריך להיות באמונה, וכמו"כ כל שאר הענינים בחיי היום-יום של בנ"י חדורים הם במצוות, בקדושה – "בכל דרכיך דעהו"5.

אבל אצל בנ"י תובעים להתעלות עוד יותר, ולכן, בבוא יום השביעי צריך יהודי לקדשו עוד יותר מהקדושה שבששת ימי החול, וכמו"כ בבוא השנה השביעית, אזי "ושבתה הארץ שבת לה'"; אין לעסוק בה בענינים ארציים, חקלאות, יש להקדיש את הזמן שהתפנה6 כדי להתמסר לעניני אלקות, עניני קדושה.

ואע"פ שמצות השביתה מעבודת האדמה היא רק בארץ ישראל7,


*) הוגהה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א (באידית), ונדפסה בלקו"ש ח"ב ס"ע 547 ואילך. במהדורא זו ניתוספו עוד איזה ציוני מ"מ ע"י המו"ל.

1) שבת קיט, א ושם.

2) ראה ט"ז לשו"ע או"ח סו"ס ש – הובא בשו"ע אדה"ז שם ס"ב.

3) כה, ב.

4) שו"ע או"ח סקנ"ה.

5) משלי ג, ו. וראה שו"ע או"ח סרל"א.

6) ראה ספורנו בהר שם.

7) קידושין לו, ב. רמב"ם הל' שמיטה ויובל פ"ד הכ"ה.