288

– אזי מקבלים את ברכתו, ברכה לא רק בעולם הבא, אלא גם בעולם הזה.

ג. ובדוגמת זה הוא גם הענין דמלוה-מלכה:

כאשר עומדים לאחרי השבת, כשעברו כ"ד שעות שבהם לא ניהלו עסקים ("ביזנעס"), וצריכים לצאת ולהתחרות עם מי שאינו שומר שבת, אשר, ע"פ טבע, הרי יום-עבודה נוסף הוא הדרך לריבוי דולרים בחשבון בבנק –

אומר הקב"ה: "אל תירא עבדי יעקב"12. אם הנך "עבדי" – אין לך להתיירא, אני אספק לך את הכל.

ישנו דין (שגם זה מצוה באותה פרשה – פרשת בהר13) בנוגע לעבד, שהאדון צריך לספק את כל הצרכים שלו ושל משפחתו. העבד צריך לעבוד את העבודה שבעל-הבית מצַוה עליו, ואת פרנסתו יספק לו בעל-הבית. וכמו"כ בנוגע לבנ"י, שבהיותם "עבדי יעקב", שעושים רצון הקב"ה, מספק להם הקב"ה כל המצטרך, הן ברוחניות והן בגשמיות.

וכל זה מודגש כאשר יהודים מתאספים יחדיו לחגוג מלוה-מלכה בשמחה:

עבר יום שבו לא היתה הכנסה, ואדרבה, היו הוצאות שבת שונות, גם "מי שברך" בעלי' לתורה, אורח לקידוש וסעודה, וכיו"ב.

ובבוא מוצאי שבת – מברך יהודי "בורא מאורי האש", בידעו שלמרות שברחוב שורר חושך, יש בכחו להאיר,

– כמסופר במדרשי חז"ל14 שכשראה אדה"ר לראשונה שנעשה חושך, נתן בו הקב"ה דעה והביא שני אבנים וטחנן זו בזו ויצא מהן אור, ואז ראה שיש בכחו של אדם להאיר גם כאשר בעולם שורר חושך –

וחוגג מלוה-מלכה בשמחה, באמרו, בחשבו בשעת מעשה: "אל תירא עבדי יעקב"15, בהאמינו (ואח"כ – במשך השבוע – בראותו) שהקב"ה מספק לו פרנסתו, ממון כפשוטו, והעיקר, שמשתמשים בו עבור דברים שמחים וטובים.

ד. יתן השי"ת שתגדילו את הפעולות של המלוה-מלכה בשמחה ובטוב לבב, ויתן לכם הצלחה בעבודתכם בכלל, ולכל אחד בפרט,


12) ישעי' מד, ב. ועוד.

13) שם, מא ובפרש"י.

14) פסחים נד, א. מדרש תהלים צב.

15) ראה לקו"ת בלק עב, ב.