30

ש"למצרים ירדתם", "ערות הארץ"86, ו"יצר הרע יש ביניכם" – יצר הרע שמסית ומדיח ע"י כל מיני טעמים והסברות מדוע לא להתנהג ע"פ הוראת התורה.

יח. ולהעיר גם מתורת הבעש"ט87 בפירוש דברי הגמרא במסכת שבת88 "שוחט משום מאי חייב . . משום צובע":

"שוחט" – הוא היצה"ר, כדאיתא בגמרא89 "יורד ומתעה ועולה ומרגיז נוטל רשות ונוטל נשמה . . הוא שטן הוא יצר הרע הוא מלאך המות". אמנם, "לעתיד לבוא מביאו הקב"ה ליצר הרע ושוחטו" (כדאיתא בגמרא במסכת סוכה90), וכפי שאומרים בפיוט "חד גדיא" בסוף ההגדה: "ואתא קוב"ה ושחט למלאך המות".

וזוהי השאלה "שוחט משום מאי חייב" – מהו הטעם ש"היצה"ר נידון לעתיד לבוא . . הא לכך נברא"?

מהי אשמתו של היצה"ר – הרי הקב"ה ברא אותו (כמ"ש "עושה שלום ובורא רע") כדי שיסית את האדם, ואכן עבד עבודתו באמונה... ומילא שליחותו בעולם כמו שאר המלאכים, ומדוע מגיע לו עונש?!

"ומשני, משום צובע, שהוא צבוע בדמות יצ"ט . . מרמה את האדם לומר שהוא מצוה".

כלומר: אילו הי' מסית את האדם ע"י טענות של "יצר הרע", להראות לו שהענינים הגשמיים הם ערבים כ"כ ("אַזוי געשמאַק") שבשביל זה כדאי לעזוב את הרוחניות והאלקות – אזי הי' עובד עבודתו, ולא היו מענישים אותו; אבל היצה"ר הוא גם "צבוע", הוא מחליף את צבעו ומתלבש בלבושי היצ"ט באמרו ליהודי שהוא ה"יצר הטוב"... ו"משום צובע" – הרי הוא חייב, כיון שעשה ענין שלא הוטל עליו בשליחותו.

וכפי שרואים במוחש:

כאשר היצה"ר יבוא ליהודי שיוצא לעולם, ויאמר לו: שמע נא, הקב"ה צוה שתעשה כך וכך, ואתה תעשה להיפך, כדי להכעיס – הרי בודאי לא ישמע אליו;

דרכו של היצה"ר – שתחילה מתרץ את דבריו בכך שדוקא מצד


86) מקץ מב, ט. שם, יב. וראה קה"ר פ"א, ד.

87) כש"ט סע"ח.

88) עה, סע"א.

89) ב"ב טז, א.

90) נב, א.