31

התורה ומצד השולחן-ערוך צריך לוותר לפי-שעה על רצון הקב"ה, ועי"ז "ירויח" הקב"ה אצלו, שיוכל אח"כ לקיים מצוה בכפליים.

ולדוגמא:

מצינו שכללות המצוות נקראים בשם גמילות חסדים וצדקה, שלכן "שקולה צדקה כנגד כל המצוות"91. ועד"ז מצינו בנוגע למצוות לא תעשה, "שהשבת שקולה כנגד כל המצוות" (כדאיתא בירושלמי במסכת נדרים92). ועד"ז מצינו חומר מיוחד במצוות שבין אדם לחבירו, שאפילו יוהכ"פ אינו מכפר "עד שירצה את חבירו"93.

וכאן בא אליו היצה"ר וטוען:

כיון שמצות צדקה שקולה כנגד כל המצוות, הנה כדי שתוכל לקיים מצות צדקה, ולקיימה כרצונו של הקב"ה, ליתן צדקה ביד נדיבה וביד רחבה, עליך לוותר לפי-שעה על מצות שבת (אע"פ שגם היא שקולה כנגד כל המצוות), וכמו"כ עליך לוותר לפי-שעה על מצוות שבין אדם לחבירו, כמו גניבה וגזילה, השגת גבול ולשון הרע (למרות החומר שבהם שאין יוהכ"פ מכפר עד שירצה את חבירו) – שכן, כאשר תעסוק במסחר בשבת, ולא תקפיד על השגת גבול כו', תרויח יותר כסף, ובמילא תוכל ליתן צדקה בתוספת כח ובתוספת עוז, שלולי חילול שבת והשגת גבול כו' לא תוכל להגיע לזה.

וזהו שהיצה"ר הוא "צובע" – שצובע את עצמו ומתלבש בלבושי היצ"ט, ועי"ז מרמה את האדם.

ולאחרי כן, – בראותו שעדיין אין זה מועיל – מתחיל היצה"ר לבאר ולהסביר לו שיש חילוק בין ליל שבת ליום שבת, בין גניבה לגזילה, בין שוה פרוטה ופחות משוה פרוטה, וכיו"ב – בהלבישו זאת בטענות של ה"יצר טוב".

ולאחרי שנעשה מעמד ומצב ד"מושכי העון בחבלי השוא", אזי יכולים לבוא למעמד ומצב ד"כעבות העגלה חטאה"94 – שהיצה"ר אומר לו בפירוש: עכשיו, כאשר בלאה"כ כבר אינך יכול להיות צדיק, וגם לא "בינוני" – הרי לאחרי שאין לך "עולם הבא", מוטב שלכל-הפחות תהנה מה"עולם הזה"!...

וזהו ששוחט חייב משום צובע – שהעונש הוא על הרע שמוסיף


91) ב"ב ט, א.

92) ספ"ג.

93) יומא פה, ב (במשנה).

94) ישעי' ה, יח. וראה סוכה שם.