ספריית חב"ד ליובאוויטש
היצה"ר על שליחותו עי"ז "שהוא צבוע בדמות יצ"ט", שרק בדרך זו בלבד ביכלתו לנתק יהודי מיהדות ומאלקות.
יט. ונחזור לעניננו:
התורה ניתנה למטה דוקא, ולא באופן ד"תנה הודך על השמים" – כי, אע"פ שרוחניות התורה, חכמת התורה, לומדים גם ב"מתיבתא דרקיע" (כדאיתא בגמרא95), והרי מובן, שככל שהעולם הוא נעלה יותר אזי הבנת חכמת התורה היא בעומק יותר, מ"מ, היכן נעשה תכלית המכוון, שיהודי יקיים את רצונו של הקב"ה מבלי הבט על החושך כפול ומכופל והנסיונות כו' – הרי זה אך ורק בעוה"ז הגשמי, ששם ישנו "יצר הרע", שעז"נ "בורא רע", וכאמור, שהכוונה בבריאת הרע היא כדי שיהודי יעמוד בנסיון ויקיים את ציווי הקב"ה.
ובענין זה ניתנה הבחירה לאדם, ואומרים לו "ובחרת בחיים" – שיבחר את דרך החיים, לא רק בנוגע לחיים רוחניים, חיים בעולם הבא, אלא זוהי גם הדרך שיהי' לו כל המצטרך בחייו בעולם הזה הגשמי.
ומקרא מלא דיבר הכתוב – "ואין מקרא יוצא מידי פשוטו"96 – "אם בחוקותי תלכו ואת מצוותי תשמרו ועשיתם אותם", אזי "ונתתי גשמיכם בעתם"97, וכל הברכות האמורות בפרשה, ועד לסיום הפרשה: "ואולך אתכם קוממיות"98, שהולכים אל הגאולה השלימה.
כ. וזהו גם הטעם על כללות ענין הגלות:
כיון שהקב"ה הוא "א-ל רחום וחנון"99, והוא עצם הטוב<27> – נשאלת השאלה: למה הוצרך לשלוח את בנ"י בגלות שיתייגעו שם – הלא טוב יותר כמו בזמן שביהמ"ק הי' קיים, שאז היו כל הענינים בקלות, והיו רואים בעיני בשר שכאשר "בחוקותי תלכו" אזי ירדו "גשמיכם בעתם", וכמסופר בגמרא במסכת תענית100 "שירדו להם גשמים . . עד שנעשו חטים ככליות כו'".
והמענה על זה – ע"ד המענה על טענת המלאכים שהתורה תינתן בעולם שכולו טוב, שבמקום כזה לא מתבטאת מעלתם של בנ"י שמקיימים את רצונו של הקב"ה מבלי להתפעל מכל הנסיונות, שדוגמתו הוא גם החילוק בין הזמן שביהמ"ק הי' קיים לזמן הגלות: