ספריית חב"ד ליובאוויטש
כסא"108, ואז גדלים משם "זרע ברך הוי'"109, שמתפארים בהם ואומרים "ראו גידולים שגידלתי".
ועד"ז בנוגע לכללות ענין הצדקה – שלא מספיקה הנתינה לצדקה, ונתינה בריבוי, כיון ש"שקולה צדקה כנגד כל המצוות"110, אלא יש ליתן עבור ענינים כאלו שהקב"ה מעיד עליהם שהם עניני טובה וקדושה.
ואז מתקיימת גם הבטחתו של הקב"ה "עשר בשביל שתתעשר"111 – שלא זו בלבד שע"י נתינת הצדקה לא יחסר אצל הנותן, אלא אדרבה, שיתוסף אצלו כמה פעמים ככה.
ועד כדי כך, שאע"פ שנאמר112 "לא תנסו את ה' אלקיכם" (ויש מוני המצוות שמונים זאת במנין המצוות113), ישנו יוצא מן הכלל – ענין הצדקה, שעל זה מבקש הקב"ה "ובחנוני נא בזאת גו' והריקותי לכם ברכה עד בלי די"114, היינו, שכאשר נותנים צדקה באופן טוב ועבור דברים טובים, אזי משפיע הקב"ה "ברכה עד בלי די" להנותן ולכל בני ביתו, ובכל עניניהם.
*
כב. והנה, כשם שנת"ל שהמבחן והנסיון של בנ"י הוא בהיותם למטה מטה בעוה"ז דוקא – כמו"כ המבחן והנסיון אצל בנ"י גופא הוא בהקטנים שביניהם, שהם הילדים, שעל ידם בוחנים את מדת ההתקשרות להקב"ה:
ידוע פתגם העולם, שטבע ההורים, שכאשר מרגישים שחסר אצלם בענין מסויים, רצונם להבטיח את ילדיהם שלא יבואו להטעות שהיתה אצלם.
ובנוגע לעניננו: אין לך אדם השלם, כך, שכל אדם חסר אצלו הן בגשמיות והן ברוחניות. וכאן רואים מה רוצה האדם לפעול אצל ילדיו:
אם מניחים את הדגש על היגיעה וההשתדלות בחינוך הבנים והבנות שיגדלו להיות יותר רוחניים וטהורים וטובים ומקושרים בתומ"צ – הרי זו הוכחה שההורים מרגישים בעצמם מה שחסר להם ברוחניות;