ספריית חב"ד ליובאוויטש
כה. כל הענינים שסיפרו הרביים, ובפרט מה שמסרו מדור לדור, אינם סתם סיפורים. כיון שמסרו זאת מדור לדור, הרי בודאי יש לזה שייכות להשומעים, שילמדו מזה הוראה<6>:
עניני האדם נחלקים בכלל לשני סוגים: (א) הענינים שעושה בשביל הקב"ה, כמו לימוד התורה, תפלה וקיום המצוות. (ב) הענינים שעושה בשביל עצמו, מה שמצטרך לאדם באמת, או מה שנדמה שהוא צורך עבורו.
הנקודה הפנימית של שני סוגים אלו היא – "תפלה" ו"אכילה". הסוג הראשון הוא "תפלה", כי, תפלה ענינה הפני' וההתחברות אל הקב"ה, "דע לפני מי אתה עומד – לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא"131. והסוג השני הוא "אכילה", כי, כל מה שנצרך לאדם, הרי הוא "רעב" לזה, וכאשר מקבל את צרכיו הרי זה משקיט את רעבונו – "אכילה".
כו. ובענין התפלה והאכילה יכולים להיות כמה אופנים:
יכול להיות אופן שהאדם הוא מפוצל. אין שייכות בין ה"תפלה" וה"אכילה". בשעת התפלה (דהיינו כאשר לומד, מקיים מצוות ומתפלל), אינו שייך לעניני העולם, ועד שיכולים לחשוב שהוא צדיק גמור; אבל אח"כ, בבואו לעניני העולם, מסחר או אכילה כפשוטה, לא ניכר עליו שום ענין של קדושה, רוחניות ועדינות.
אמנם, על אופן כזה אומרים: אטו132 בשופטני עסקינן? וברשיעי לא עסקינן133.
ואופן הב' – שיש שייכות בין התפלה לאכילה, והיינו, שבנוגע לכל הענינים הרי הוא מעיין בשולחן-ערוך ומתנהג כן בפועל, אבל התפלה היא בשביל האכילה.
כלומר: בידעו שהוא זקוק להקב"ה ("אַזוי ווי ער ווייס "נעבעך", אַז ער דאַרף אָנקומען צום אויבערשטן"), והדרך כיצד לקבל מהקב"ה היא כמ"ש<97> "אם בחוקותי תלכו גו' ונתתי גשמיכם בעתם", לכן עושה כל מה שהקב"ה מצַוה, כדי שאח"כ יוכל לבוא אל הקב"ה עם "שטר", שהקב"ה יתן כל המצטרך לו, כתשלום עבור תפלתו.
אמנם איתא בגמרא134 "האומר סלע זו לצדקה בשביל שיחי' בני