50

לכאורה אינו מובן: מהי גודל המעלה כ"כ ("די גוואַלדיקע מעלה") ד"ופרצת", שהיא נעלית יותר מכל שאר המעלות שנימנו בגמרא שם?

ויובן בהקדם ביאור פרט נוסף בענין "ופרצת":

תיבת "ופרצת", משמעותה לא רק סתם התפשטות, אלא – הסרת מחיצות. בשדה – לא שייכת פירצה; רק כאשר ישנו בנין וחומה, ומסירים חלק ממנו, הרי זה נקרא פירצה – "ופרצת".

בנין וגדר זה – שעליו אומרים שצריך להיות בו "ופרצת" – הוא בהכרח בנין דקדושה. כי, אם המדובר הוא אודות בנין דלעומ"ז, הרי לאמיתו של דבר אין זה ענין של בנין, אלא ענין של חורבן ופירצה (ע"ד מרז"ל185 "לא נתמלאה צור אלא מחורבנה של ירושלים"), ושבירת בנין שכזה, היא – לאמיתו של דבר – לא "ופרצת", אלא אדרבה – בנין. ואם תורת אמת קוראת זאת "ופרצת", בהכרח לומר, שזוהי פירצה באמיתיות.

ולכאורה אינו מובן: איזו תכלית וטובה יש בשבירת בנין – בנין שכזה שהתורה קוראת אותו בשם בנין?

ויובן ע"פ האמור לעיל:

העבודה היא – שטות דקדושה שלמעלה מדרך המיצוע; אע"פ שדרך המיצוע היא דרך ישרה ע"פ התורה, מ"מ צריך להיות "ופרצת", לצאת מכל ההגבלות, גם מהגבלות וגדרים של קדושה, שהם בנין.

וענין זה של שטות דקדושה שלמעלה מטעם ודעת, למעלה מכל ההגבלות, אפילו מהגבלות דקדושה – זהו "נחלת יעקב"186, בחיר שבאבות187 – תכלית המעלה, למעלה מנחלת אברהם ונחלת יצחק.

מא. ההוראה מזה בנוגע לפועל היא188:

תלמידי הישיבות ויושבי אוהל בכלל, אין להם להסתפק בהזמנים הקבועים ללימוד התורה. אפילו הזמנים הקבועים של "מהדרין" ו"מהדרין מן המהדרין" מועטים הם, אלא צריך להיות – "ופרצת", "אהני לי' שטותי' לסבא", למעלה מטעם ודעת, למעלה מכל הזמנים הקבועים.

בעלי עסק, שעיקר עבודתם בקיום המצוות ובפרט מצות הצדקה


185) פרש"י תולדות כה, כג. וראה פסחים מב, ב. וש"נ.

186) ישעי' נח, יד. וראה שבת שם.

187) שעה"פ תולדות כז, כה. וראה גם ב"ר פע"ו, א. זח"א קיט, ב. קלג, א. קמז, ב. קעא, ב.

188) ראה גם תו"מ חכ"ד ע' 192 ואילך. ע' 309 ואילך.