149

כו'14, אבל אצל רובא דרובא דבנ"י סדר העבודה הוא באופן ד"הזורע והחורש כו'"15. וכשם שהדברים אמורים בנוגע ל"קומה שלימה" דכללות ישראל16, כן הוא גם בנוגע לכל אחד מישראל, שרק בזמן מועט יש לו לעסוק בסדר העבודה דבני גד ובני ראובן, ואילו רוב ועיקר הזמן צריך לעסוק בסדר העבודה דארץ ישראל.

ג) ההתעסקות בעניני העולם באה לאחרי הכנה של מיעוט זמן שבו צריכים להיות מופשטים מהעולם ולעסוק רק בתורה, ואז יכולים לצאת לעולם ולעשות ממנו "ארץ אשר גו' תמיד עיני ה' אלקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה".

***

ד. בענין "בין המצרים"17 מצינו במדרש18 ב' פירושים: פירוש הא' – "כההיא דתנן .. בסימניו ובמצרניו" (בין מיצר וגבולי השדות19), וכמובא במפרשי התנ"ך20 ש"בין המצרים" "יש גובה מכאן ומכאן ואין מקום לנוס", ולכן "כל רודפי' השיגוה"17. ופירוש הב' – "יומין דעקא, משבעה עשר בתמוז עד תשעה באב".

והחילוק ביניהם: לפי פירוש הא' – "בין המצרים" הוא הסיבה לכך ש"כל רודפי' השיגוה", כיון שהיתה "בין המצרים"; ואילו לפי פירוש הב' – "בין המצרים" הוא מסובב מזה ש"כל רודפי' השיגוה", שבגלל זה נעשו "יומין דעקא".

והענין בזה:

ישנם חמשה דברים שאירעו בתחלת ימי בין המצרים, וחמשה דברים שאירעו בסוף ימי בין המצרים21.

ובכן: כאשר אירע המאורע הראשון מהחמשה דברים – עדיין לא הי' הענין ד"בין המצרים", ורק מצד מאורע זה נעשה "בין המצרים", והיינו, שמאורע זה הי' הסיבה שמצד זה נעשו ימים אלו "בין המצרים", "יומין דעקא". ולאחרי שנעשו "יומין דעקא" – הנה מצד הענין ד"מגלגלין22 זכות ליום זכאי", ועד"ז גם להיפך, אזי נעשה "בין המצרים" ("יומין דעקא") הסיבה לכך ש"כל רודפי' השיגוה".


14) ראה יומא כו, א. סנהדרין ה, א. וש"נ.

15) שבת עג, סע"א (במשנה).

16) ראה לקו"ת ר"פ נצבים. ובכ"מ.

17) איכה א, ג.

18) איכ"ר פ"א, כט.

19) פי' מת"כ.

20) פרש"י עה"פ.

21) תענית כו, סע"א ואילך.

22) שם כט, א. וש"נ.