187

השלים עבודתו ("ער האָט עפּעס נאָך ניט דערטאָן") – כי, אילו לא הי' חסרון בעבודתו וכבר הגיע לשלימות עבודתו, הי' צריך להמצא ב"עולם ברור"... עכ"פ באופן ד"עולמך תראה בחייך"213, כמארז"ל214 "שלשה הטעימן הקב"ה בעולם הזה מעין העולם הבא".

ובפרט כאשר מתבונן ומרגיש את הריחוק-הערך בינו לבין הקב"ה, הרי בודאי שלא יצא ידי חובתו, כמ"ש "שמים לא זכו בעיניו"215 "ובמלאכיו ישים תהלה"216, ואדרבה: "מאן דמחוי קמי מלכא"<74> – הרי זה ענין של מרידה במלכות!

וכיון שמרגיש בעצמו את ה"חטא" לפי ערכו ומדריגתו217 – הרי זה מעורר אצלו תשוקה וצמאון ביותר, ועי"ז נעשית עבודתו באופן שלמעלה ממדידה והגבלה דקדושה.

ובאופן כזה תהי' עבודת כאו"א מישראל בביאת משיח צדקנו, שהרי "משיח אתא לאתבא צדיקייא בתיובתא"<208>, וזהו גם הטעם שא' התוארים של משיח הוא "הפורץ": "עלה הפורץ לפניהם"218 – כיון שהוא פורץ גדרו של עולם, כולל גם עולם דקדושה.

*

כח. ויש לקשר כל הנ"ל להזמן ד"שבע דנחמתא" שלאחרי ימי "בין המצרים":

כללות ענין הגלות הוא בדוגמת ענין הגירושין (גיטין), שלכן צריך להבהיר בהפטרה דשבע דנחמתא219: "כה אמר ה' אי זה ספר כריתות אמכם אשר שלחתי'"<130>.

אמנם, ענין זה אינו אלא הכנה והקדמה וכלי לענין הנישואין בין הקב"ה לישראל ביתר תוקף וביתר שאת לעתיד לבוא – כמ"ש בהפטרה דשבע דנחמתא: "כי בועליך עושיך"220, והיינו, שהקב"ה קונה את בנ"י בג' הענינים דכסף שטר וביאה (כנ"ל סכ"ב) באופן של "בנין עדי עד", כיון שזוהי גאולה שאין אחרי' גלות221.


213) ברכות יז, סע"א.

214) ב"ב טז, סע"ב ואילך.

215) איוב טו, טו.

216) שם ד, יח.

217) ראה סה"מ תרנ"א ע' ריב ואילך.

218) מיכה ב, יג. וראה ב"ר פפ"ה, יד ובפרש"י שם. אגדת בראשית ספס"ג.

219) הפטרת פ' עקב.

220) ישעי' נד, ה – הפטרת פ' תצא. וראה שמו"ר ספט"ו: "לימות המשיח יהיו נישואין, שנאמר כי בועליך עושיך".

221) ראה מכילתא בשלח טו, א. הובא בתוד"ה ה"ג ונאמר – פסחים קטז, ב.