232

פתגם הבעש"ט שהכח של בנ"י לברך את החדשים הוא מברכת החודש של הקב"ה – מקורו במדרש7:

על הפסוק8 "החודש הזה לכם וגו'", איתא במדרש9: "עד שלא יצאו ממצרים הי' הקב"ה יושב ומחשב חשבונות ומעבר עבורים מקדש שנים ומחדש חדשים, כיון שיצאו ממצרים מסרן להם, שנאמר החודש הזה לכם ראש חדשים, מכאן ואילך מסורים לכם".

[ולהעיר, שבענין זה יש מדרשות חלוקות:

במדרש הנ"ל משמע שקודם יצי"מ (שאז "מסרן להם") לא הי' הדבר ידוע אלא להקב"ה בלבד.

אבל במק"א10 מצינו שהקב"ה "מסרן לאדה"ר .. (ו)אדם מסר לחנוך וכו'", וכך נמסר סוד העיבור מדור לדור, אלא שאח"כ "נתמנעו העיבורין מישראל .. בשעבוד מצרים", שאז נשכח הדבר לגמרי, וחזר להיות אצל הקב"ה לבדו, ובתחילת זמן הגאולה אמר הקב"ה למשה ואהרן "החודש הזה לכם", "עד עכשיו אצלי הי' סוד העיבור, מכאן ואילך שלכם הוא"].

ומשמעות דיוק הלשון "מסרן להם", "מסורים לכם" (ולא רק שמודיע להם מה שלא ידעו עד עתה) הוא – שהקב"ה מוסר להם את הכח שלו לקדש החדשים.

וזהו המקור בנגלה על פתגם הבעש"ט שהכח של בנ"י לברך את חדשי השנה הוא – מברכתו של הקב"ה.

ג. וביאור הטעם שיש צורך על זה בנתינת-כח מיוחדת:

ישראל נמשלו ללבנה11, כי, הלבנה יש בה שינויים, לפעמים היא בגדלות, ולפעמים היא בקטנות ועד להעלם לגמרי, וכמו"כ משתנה מצבם של בנ"י מזמן לזמן, שלפעמים הם במצב של גלות, ולפעמים הם במצב של גאולה.

ובכדי שיוכל להיות מולד הלבנה וקידוש החודש, היינו, שממצב של תכלית ההעלם יתחיל ענין של גילוי – הרי מי שנמצא בעצמו במצב של גלות וחושך, אין בכחו לצאת ממצב זה למצב של תחילת הגילוי, ולכן יש צורך בנתינת-כח מלמעלה.


7) ראה גם לקו"ש ח"ט ע' 187.

8) בא יב, ב.

9) פסיקתא דר"כ פ"ה. וראה גם תורה שלמה עה"פ (אות לח).

10) פרדר"א פ"ח.

11) ראה סוכה כט, א ובחדא"ג מהרש"א שם. ב"ר פ"ו, ג. אוה"ת בראשית ד, סע"ב ואילך.