233

ד. עפ"ז יובן גם מאמר המדרש הנ"ל (ס"ב) ש"נתמנעו העיבורין מישראל .. בשעבוד מצרים":

גם להדעה שסוד העיבור הי' ידוע עוד קודם שנאמרה מצות קידוש החודש, "החודש הזה לכם" – הרי הכל מודים שבשעת גלות מצרים נשתכח הדבר.

וטעם הדבר – כי, ענין קידוש החודש הוא התחלת הגילוי והיציאה מן החושך, ואילו גלות מצרים שהיא תכלית החושך והגלות, היא ההיפך לגמרי מענין קידוש החודש.

ורק בהתחלת זמן הגאולה והיציאה ממצרים – שענינה הוא הכנה למתן-תורה, כידוע12, והרי תורה ענינה גאולה, כמארז"ל13 "אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה" – אזי התחיל הענין דקידוש החודש.

אלא, שבזה גופא יש ב' דעות: דעה הא', שלפנ"ז לא הי' מעולם ענין קידוש החודש, כיון שהכח לצאת מחושך לאור הוא רק ע"י התורה; ודעה הב', שגם קודם מ"ת הי' יכול להיות ענין זה, אבל, לא בשעת גלות מצרים, שאז הכל מודים ש"נתמנעו העיבורין מישראל".

ה. עפ"ז יש לבאר הטעם שגם לאחרי שניתנה מצות קידוש החודש שמאז היו מקדשים את החודש ע"פ הראי', הנה כשהתחילה הגלות נפסק קידוש החודש ע"פ הראי', אלא שאעפ"כ אין זה בדומה לגלות מצרים, שאז נשתכח ענין קידוש החודש לגמרי, ואילו בשאר הגלויות נשאר עכ"פ ענין החשבון:

ובהקדם המבואר במק"א14 שכל שאר הגלויות אינן דומות לגלות מצרים, כיון שגלות מצרים היתה קודם מתן-תורה, ואילו שאר הגלויות הם לאחרי מ"ת, וכיון שישנה כבר התורה שענינה גאולה (כנ"ל), שוב לא יכול להיות חושך וגלות כמו שהי' בגלות מצרים.

ולכן:

קידוש החודש ע"פ הראי' – לא יכול להיות גם בשאר הגלויות, כי, מצד חשכת הגלות אי אפשר לראות את הגילוי דמולד הלבנה כו', והיינו, שבזמן הגלות אי אפשר לראות בגלוי שלא זו בלבד שההעלם אינו


12) ראה תו"א ויחי בהוספות קד, סע"ד. ובכ"מ.

13) אבות פ"ו מ"ב.

14) לקו"ש ח"א ע' 96. תו"מ ח"ז ע' 282. ועוד.