433

ענין הבחירה שלמעלה – "יבחר לנו את נחלתנו"88 – הוא באופן שאע"פ שלכאורה מצד מדות שבלב, מצד שכל שבמוח, ועד למחשבה דיבור ומעשה, יש מקום לשאלה במי לבחור, אם בצד הטוב או בצד הלעומת-זה,

– וע"ד שהי' בזמן גזירת המן, שכיון שהשתחוו לצלם<16>, טענה מדת הדין שיש מקום לענין של גזירה כו' –

ואעפ"כ, בוחר הקב"ה בבני ישראל בבחירתו החפשית, ללא טעמים צדדיים בזה.

ומזה מובן, שבבחירה זו אין חילוק בין שני היו"דין שבתיבת "יהודיים"; הבחירה בהם היא בשוה.

ובחירתו של הקב"ה בישראל פועלת שמציאותם בעולם היא בקיום נצחי, וענין זה מעורר גם את השנאה של הלעו"ז – כפי שמצינו בנוגע להר סיני (שעליו ירד הקב"ה ובחר את ישראל), "הר שירדה שנאה לאוה"ע עליו"89.

אמנם, כיון ש"אני נבראתי לשמש את קוני"90, לא מספיקה בחירתו של הקב"ה כשלעצמה, אלא יש צורך שיבוא הדבר לידי פועל.

ולכן, לאחרי בחירתו של הקב"ה, "יבחר לנו את נחלתנו" – ניתנה התורה לישראל, "נתן לנו את תורתו", שהיא מורה את הדרך כיצד להמשיך את הענין ד"יבחר לנו את נחלתנו", "יעקב בחר לו י-ה ישראל לסגולתו", מנקודת המסירת-נפש, כפי שהנפש היא בבחירתו של הקב"ה – למילוי שליחותה בעולם, ש"לא תהו בראה (אלא) לשבת יצרה"91, היינו, שהעולם יהי' משכן ומקדש לו ית', כך, שהאדם העליון שעל הכסא יוכל להיות בעוה"ז הגשמי באופן גלוי, עי"ז שיהודי מתנהג ע"פ התורה בחיי היום-יומיים, עד לאכילה ושתי' וכל שאר הענינים.

וכדי שיהודי יוכל למלא את שליחותו, שבשביל זה זקוק הוא למקום שבו ימלא את שליחותו – הנה בשביל זה נברא העולם, עם שבעים זאבים מסביב לכבשה אחת<69>, כדי שהכבשה תוכל למלא את שליחותה, ולהראות שאינה יראה ואינה מתפעלת משבעים הזאבים, בידעה ש"ה' רועי לא אחסר"92.


88) תהלים מז, ה.

89) שבת פט, סע"א.

90) משנה וברייתא קידושין בסופה.

91) ישעי' מה, יח.

92) תהלים כג, א.