437

על כל בשר", שזהו"ע של גילויים כו', תחשב התגלות העצם של הקב"ה לענין של חידוש וענין של שמחה, ולכן, מגילת אסתר לא תתבטל גם לעתיד לבוא.

עד כאן תוכן מאמרו של רבינו הזקן, כפי שנרשם ע"י הר"פ.

כא. וכיון שענינו של פורים הוא שאז "קיימו מה שקבלו כבר" – הרי מובן שכן הוא גם בכללות ענין התורה:

ענינה של התורה הוא – לא כפי שביקשו המלאכים "תנה הודך על השמים"117, אלא שיהודי יהי' בעולם, במעמד ומצב ש"למצרים ירדתם . . יצר הרע יש ביניכם"118, שצריכים להזהיר ולהכריז "לא תרצח" ו"לא תגנוב"119; ליהודים כאלו ובשבילם נותנים את התורה, ומצד זה שיש אצלם "נפש השנית (ש)היא חלק אלקה ממעל ממש" בשלימותה ובתקפה – ממלאים הם את הוראות התורה במילואם עד למטה מעשרה טפחים, גם בימות החול, לאו דוקא בשבת ויו"ט ור"ה ויוהכ"פ.

ובזה דוקא ניכרת גדלות התורה – שאינה עבור מלאכים שנמצאים בשמים, אלא היא פועלת באדם שנמצא בעולם, שלא זו בלבד שלא יכנע לדרישת העולם, אלא אדרבה, שיפעל שינוי בעולם שיקויים בו "ושכנתי בתוכם"120, עי"ז שיהי' "בתוך כל אחד ואחד"121 בכל עניניו.

יהודי צריך להיות בעולם, אפילו במקום כזה שלפני בואו לשם הי' חושך כפול ומכופל, ובחושך כפול ומכופל מגיע יהודי עם ד' אמותיו, ומתנהג שם ע"פ הוראות התורה, גם באכילתו ובשתיתו ובטיולו ובכל עניניו.

וכאשר יהודי הולך בתוקף של עצם הנפש, הקשורה עם התוקף של העצם שלמעלה – אזי פועל גם ב"שושן הבירה", במקום שלא נזכר בגלוי שמו של הקב"ה, שגם שם יהי' "ונהפוך הוא", ועד שאפילו "עמי הארץ מתיהדים כי נפל פחד היהודים עליהם"<18>.

כב. וזוהי גם הוראה, שאם ישנה איזו שיטה הטוענת שצריכים להיבדל מהעולם, היינו, שלשיטה זו ניתנה התורה עבור "מלאכים", ולכן, כדי שהאדם יהי' ראוי לקבלה, צריך גם הוא להתעלות לדרגא של


117) תהלים ח, ב.

118) שבת פח, סע"ב ואילך.

119) יתרו כ, יג.

120) תרומה כה, ח.

121) ראה אלשיך עה"פ. של"ה סט, א. ועוד.