448

[כ"ק אדמו"ר שליט"א צוה לנגן הניגון "אני מאמין"].

***

לה. צוה לנגן ואמר מאמר ד"ה בלילה ההוא נדדה שנת המלך.

***

לו. פעם הי' הסדר בפורים, שאפילו אלו שרצו לקיים את ה"עד דלא ידע", היו טוענים, שרצונם לשמוע את המאמר...

ובכן, עכשיו (לאחרי המאמר) – בטלה גם אמתלא זו, ובמילא, חל במילואו הענין ד"עד דלא ידע".

וכמדובר פעם164 – כיון שפורים הו"ע של מס"נ, מן הראוי שאחד המסובים "ימסור נפשו" עבור כל הקהל כולו, ואח"כ, כאשר ה"עולם" יראה שזהו דבר נכון ("ס'איז אפשר אַ גלייכע זאַך"), הנה מסתמא ממנו יראו וכן יעשו.

ולא באופן שאני אומר "דרשות", וכל הקהל ישמע ויגיד שיש להם "גוד טיים"... ותו לא מידי.

***

לז. דובר פעם165 שבפורים מצינו דבר והיפוכו:

מחד גיסא – ענינו של פורים הוא נקודה שלמעלה מהזמן, כמדובר לעיל (ס"ה ואילך) בביאור מ"ש במגילת תענית ש"גאולת מרדכי ואסתר אינה נוהגת אלא יום א'", דלא כגאולת מצרים שנוהגת ז' ימים.

וכמובן גם מזה שמצות היום היא "עד דלא ידע", וא"כ, כאשר מקיים את הפורים כהלכתו, באופן ד"עד דלא ידע", אזי ישנה רק ה"נקודה" שבה נתבטלה מציאותו ("די נקודה אין וועלכע ער האָט זיך פאַרלאָרן"), כי, כל זמן שישנו מציאות של "שטח", באורך ורוחב ועומק או גובה, הרי זה ענין של מדידה והגבלה, היפך הענין ד"לא ידע".

ולאידך גיסא – איתא במשנה166 "מגילה נקראת בי"א בי"ב בי"ג בי"ד בט"ו", והמשנה מפרטת: "כרכין המוקפין חומה . . קורין בט"ו, כפרים ועיירות גדולות קורין בי"ד, אלא שהכפרים מקדימין ליום הכניסה" – "יום שני בשבת . . או חמישי בשבת (ימי הקריאה בתורה)


164) ראה שיחת פורים דאשתקד ס"ה (תו"מ חכ"ה ע' 106). וש"נ.

165) ראה שיחת פורים תשט"ו ס"ו ואילך (תו"מ חי"ג ע' 302 ואילך).

166) ריש מגילה ובפרש"י.