בס"ד. שיחת ש"פ ויקהל-פקודי, פ' החודש, מבה"ח ניסן, ה'תש"כ.

488

ר"ה, שהוא השורש ומקור שממנו נמשך החיות על כל ימות השנה, ובאופן שכל ימות השנה הם מונהגים ע"פ ההחלטה ומצב הרוח ("די שטימונג") שבר"ה.

וזהו ש"באחד בניסן ראש השנה למלכים":

מלכים – מלכי ישראל – הו"ע השייך לכאו"א מישראל, שהרי "כל ישראל בני מלכים הם"8, וכיון ש"ברא כרעא דאבוה"9, הרי יש בהם תכונת המלוכה מעין המלוכה של מלך מלכי המלכים הקב"ה, ובפרט שמצינו גם הלשון שכל ישראל הם מלכים10 (לא רק "בני מלכים").

וכיון ש"באחד בניסן ראש השנה למלכים", הרי מובן, שאצל כל בנ"י צריכה להיות ההנהגה דכל השנה באופן של "אחד בניסן" – הנהגה שלמעלה מהטבע, שזהו ענינו של "ניסן", מלשון נס11.

וזהו ש"למלכי אומות העולם מתשרי מנינן"<2> – כיון שהנהגת אוה"ע היא הנהגה טבעית, ורק אצל בנ"י "באחד בניסן ר"ה למלכים", שהו"ע הנהגה נסית.

ובפרטיות יותר:

החילוק בין תשרי לניסן הוא – שתשרי הוא זמן החרישה והזריעה, וניסן הוא זמן הקצירה. וזהו שאצל אומות העולם ר"ה הוא באחד בתשרי, בהתאם לסדר הנהגת הטבע, שתחילה היא החרישה והזריעה (תשרי), ואח"כ היא הקצירה.

אבל אצל בנ"י ר"ה הוא באחד בניסן – שעוד לפני החרישה והזריעה נותנים לו מלמעלה מן המוכן שיוכל להיות אצלו ענין הקצירה (ניסן), ורק לאח"ז באה החרישה והזריעה שבחודש תשרי, והיינו, שעבודתו בכל השנה היא לאחרי וע"י האתערותא דלעילא שנמשכה מלמעלה בחודש ניסן.

ג. וזהו גם הענין ש"באחד בניסן (רגל שבו) ראש השנה . . לרגלים":

חג הפסח נקרא ע"י אנשי כנסת הגדולה בשם "זמן חרותנו", לפי שבו יצאו לחירות מכל הענינים הבלתי-רצויים שבהם היו שקועים לפנ"ז.


8) שבת סז, א. וש"נ.

9) ראה פרש"י כתובות צב, א – ד"ה כבעל. תוד"ה מקמי – יבמות ג, א. יונת אלם רפ"ב.

10) ברכות ט, ב (במשנה). תקו"ז בהקדמה (א, ריש ע"ב). וראה שבת נט, ב: "מידי דהוה אאבנט של מלכים".

11) ראה פס"ז בא יב, ב.