206

ריבוי צרכיו, אבל מי שדעתו אינה קצרה, והוא שמח בחלקו – כיצד אפשר לצוות עליו ("ווי קומט צו אים") "הרחב פיך"?!

וזהו שאיתא בגמרא – שמבארת כיצד צריך להיות סדר ההנהגה ע"פ תורה – "ההוא ("הרחב פיך") בדברי תורה כתיב", שזהו ציווי ששייך לכל אחד מישראל שצריך להרחיב פיו בדברי תורה, והקב"ה מבטיחו למלא כל משאלותיו בדברי תורה, וכמארז"ל<19> "יגעת ומצאת", היינו, שכיון שהתייגע כפי יכלתו, אזי נותן לו הקב"ה באופן של מציאה, שלא לפי ערך היגיעה122.

כד. ועל זה מוסיף ריש לקיש, "אם סדרתה תפילה לא תהא מיצר פיך, אלא הרחב פיך ואמלאהו":

בענין "סדרתה תפילה" – כותב הצ"צ<115>: "יש לפרש ע"ד חסידים הראשונים היו שוהין בתפלתן" ("שוהין שעה אחת ומתפללין שעה אחת וחוזרין ושוהין שעה אחת")123, היינו, שעבודת התפלה היא כדבעי למהוי, באופן ד"דע לפני מי אתה עומד"124, ולאחרי ההכנה הראוי' ע"פ עשרת התנאים שנימנו בדברי הפוסקים125.

וכאשר התפלה היא באופן כזה ("סדרתה תפילה") – אזי ישנו ציווי "(לא תהא מיצר פיך אלא) הרחב פיך" (לשאול כל צרכך בביאור יפה).

והביאור בזה:

יש מי שנמצא עדיין באמצע העבודה – "כעני על פתח שאינו מרים ראש לשאול שאלה גדולה", ומבקש רק "דבר מועט כדי חיים"126, כיון שכללות עבודתו היא באופן של פרישה כו'.

אבל כאשר עבודתו היא בדרגא נעלית יותר, אזי "לא תהא מיצר פיך אלא הרחב פיך" גם בנוגע לדברים גשמיים – כי, צרכיו הגשמיים אינם ענין בפני עצמו, כיון שעבודתו היא באופן ש"בכל דרכיך דעהו"127, היינו, שכל עניניו הם בשביל שיוכל להיות "דעהו", שעושה מהם כלי לאלקות, ועי"ז עושה לו ית' דירה בתחתונים<17>, ולכן צריך לבקש שיהיו כל עניניו באופן של הידור ומובחר, "הרחב פיך" – כדי שהענין ד"דעהו" יוכל להיות בהרחבה יתירה.


122) ראה גם תו"מ חכ"ז ע' 148. וש"נ.

123) ברכות רפ"ה (במשנה). שם לב, ב.

124) ראה שם כח, ב.

125) ראה ספר דרך חיים ע' סו. הובא בשל"ה עניני תפלה בתחלתו (רנ, א ואילך).

126) פרש"י ברכות שם (נ, א).

127) משלי ג, ו. וראה רמב"ם הל' דעות ספ"ג.