207

וזהו גם תוכן מארז"ל128 "שלשה מרחיבין דעתו של אדם אלו הן דירה נאה ואשה נאה וכלים נאים" – וכיון שאין מארז"ל יוצא מידי פשוטו, הרי הכוונה היא לדירה נאה וכלים נאים כפשוטם – כי, בהיותו "אדם" כדבעי, ע"ש "אדמה לעליון"129, הרי כל עניני עוה"ז לא נבראו אלא בשבילו, כדברי הגמרא במסכת ברכות130 "כי זה כל האדם131 . . כל העולם כולו לא נברא אלא בשביל זה", ולכן, אסור לו לוותר על זה, כי אם, "הרחב פיך", שיהיו אצלו כל הענינים באופן של הרחבה.

וזהו גם מ"ש בירושלמי132 "עתיד אדם ליתן דין וחשבון על כל שראת עינו ולא אכל" – דלכאורה, היתכן להיות "בעל תאוה" עד כדי כך שכל מה שעינו רואה מוכרח הוא לאכול, ואם לאו, הרי זו עבירה שעתיד ליתן עלי' את הדין?! – כי, כאשר הוא "אדם" כדבעי, אזי אכילתו היא ע"ד אכילת קרבנות ואכילת שבת ויו"ט, שהאכילה עצמה היא ענין של מצוה133.

וזהו גם מה שמצינו אצל הנשיאים הנהגה באופן של הרחבה134, ועד לאופן ההנהגה של מלך ש"ביפיו תחזינה עיניך"135, ו"גדלהו משל אחיו"136 (נוסף לכך שאפילו "נתמנה אדם פרנס על הציבור אסור בעשיית מלאכה כו'"137) – כי, להיותו "מלך" (כולל ולכל לראש) על עצמו, אזי הנהגתו בעניני העולם היא באופן שכל דבר שרואה בעולם אינו באקראי בעלמא (כפי שמבאר ומסביר הבעש"ט138), אלא בודאי שייך אליו, וצריך לעשות ממנו כלי לאלקות כו'.

וזהו שאומר ריש לקיש "אם סדרתה תפילה לא תהא מיצר פיך, אלא הרחב פיך ואמלאהו" – שכאשר יהודי נמצא במעמד ומצב ד"סדרתה תפילה", אזי כל הבקשות שמבקש בי"ב ברכות אמצעיות, גם בנוגע לדברים גשמיים, צריכים להיות באופן ד"הרחב פיך" כפשוטו, ואז – "ואמלאהו".

כה. ובנוגע לפועל:


128) ברכות נז, ב.

129) ראה של"ה ג, רע"א. ועוד.

130) ו, סע"ב.

131) קהלת יב, יג.

132) סוף קידושין.

133) ראה גם תו"מ חי"ז ריש ע' 19.

134) ראה גם לעיל ס"ע 147. וש"נ.

135) ישעי' לג, יז. וראה רמב"ם הל' מלכים פ"ב ה"ה.

136) יומא יח, א.

137) קידושין ע, א. רמב"ם הל' סנהדרין פכ"ה ה"ד.

138) ראה כתר שם טוב (הוצאת תשנ"ט) בהוספות סקע"ט ואילך. וש"נ.