249

ותפקידם של בנ"י הוא להמשיך ענין זה בגילוי, וגמר גילוי זה יהי' בביאת המשיח.

ועפ"ז יובן הטעם שמשה ומשיח נרמזו בתיבת "שילה" – כי ענינם אחד, אלא שבמשיח ניתוסף הענין ד"יבא", שענין זה יבוא מההעלם אל הגילוי, ע"י העבודה ד"והצנע43 לכת עם אלקיך"44.

ז. ועד"ז הוא גם החידוש שבימים האחרונים של פסח לגבי הימים הראשונים (שבכללות הם דוגמת ב' הענינים דמשה ומשיח, כנ"ל ס"ב), שעניני הימים הראשונים נמשכים בגילוי ע"י העבודה דימים האחרונים (כדלקמן).

מעלת הימים הראשונים דחג הפסח היא – שבהם ישנה שמחה רבה שאינה בכל השנה, כיון שהי' אז יחוד ב' הפכים: "נגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקב"ה בכבודו ובעצמו"45 – בארץ "מלאה גילולים"46.

וזהו שבימים הראשונים דחג הפסח הי' התחלת ענין הגירות דבנ"י47, שהחידוש בענין הגירות גדול יותר מהחידוש ד"קטן שנולד" (כמארז"ל48 "גר שנתגייר כקטן שנולד", בכ"ף הדמיון, כי לאמיתו של דבר גר שנתגייר הוא למעלה מקטן שנולד), כי "קטן שנולד" ענינו התחדשות יש מאין, ואילו "גר שנתגייר" אינו התחדשות מאין ליש, אלא אתהפכא מיש ליש, מן הקצה אל הקצה – מגוף של קליפה לגוף של קדושה.

ומטעם זה אומרים הלל גם בליל חג הפסח, כיון שאז ישנו הענין ד"לילה כיום יאיר"49, מעין הגילוי ד"והי' אור הלבנה כאור החמה"50 שיהי' לעתיד. וזהו הטעם שלילה זה הוא "ליל שימורים"51, שגם ענין זה הוא מעין הגילוי דלעתיד, שאז יקויים היעוד52 "והשבתי חי' רעה מן הארץ" (כמשנ"ת באריכות בשיחת ליל ב' דחג הפסח53).

וממ"ש בסידור האריז"ל54 "שאין זמן שמחה כ"כ . . כמו בליל פסח", דהיינו שזהו הזמן היחיד בכל השנה שיש בו שמחה רבה כ"כ מצד הענין דיחוד שני הפכים, מובן, שענין זה אינו בימים האחרונים דפסח.


43) מיכה ו, ח.

44) חסר סיום הענין (המו"ל).

45) נוסח הגש"פ פיסקא "מצה זו", ושם לפנ"ז פיסקא "ויוציאנו".

46) שמו"ר פי"ב, ה. הובא בפרש"י עה"ת וארא ט, כט.

47) ראה יבמות מו, א-ב. וש"נ.

48) שם כב, א. וש"נ.

49) תהלים קלט, יב.

50) ישעי' ל, כו.

51) בא יב, מב.

52) בחוקותי כו, ו.

53) בתחלתה (לעיל ע' 214 ואילך).

54) להר"ש מרשקוב – קודם קידוש.