250

ולאידך מצינו גם ענין מיוחד שישנו בימים האחרונים דפסח דוקא – הענין דקריעת ים-סוף, ש"ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל וכל שאר הנביאים"55, ו"אפילו עוברים שבמעי אמן אמרו שירה"56, "זה אלי ואנוהו"57, שגם גילוי זה הוא מעין דלעתיד, שאז יקויים היעוד58 "אשפוך את רוחי על כל בשר ונבאו בניכם ובנותיכם גו'". וענין זה לא הי' בימים הראשונים דחג הפסח, אלא בימים האחרונים דוקא.

ח. וכללות הביאור בזה – ע"פ מארז"ל59 "אדם רוצה בקב שלו מתשעה קבים של חבירו":

אף שה"קב שלו" אינו אלא קב אחד, ובפרט לפי המבואר60 בענין "חלק עשירי"61, שאינו רק חלק עשירי בכמות, אלא גם חלק עשירי באיכות, אעפ"כ, כיון שקב אחד זה הוא שלו, שהשיג בעמלו וביגיעתו ("זיינע אַ אויסגעהאָרעוועטע"), הרי הוא יקר בעיניו יותר "מתשעה קבים של חבירו", שעם היותם "תשעה קבים", הרי הם באופן של "נהמא דכסופא"62.

ועד"ז הוא החילוק בין יציאת מצרים (ימים ראשונים דחג הפסח) לקריעת ים סוף (ימים אחרונים דחג הפסח):

ביצי"מ נמשכו אמנם הענינים הנעלים ביותר, ועד "בכבודו ובעצמו", לא רק "בכבודו", דקאי על מלכות דא"ס, אלא גם "בעצמו", עצמותו ומהותו63, אבל אעפ"כ, המשכה זו היתה שלא ע"י הכנת ועבודת המטה;

משא"כ הגילוי שהי' בקריעת ים סוף – נמשך ע"י עבודתם של ישראל מלמטה למעלה, שהרי מיד ביצי"מ היתה העבודה בענין הבטחון, "לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה"64 (כמשנ"ת בשיחת ליל ב' דחה"פ65), וכן היתה העבודה דספירת העומר במשך כמה ימים שלאח"ז. וכיון שגילוי זה נמשך ע"י עבודה – ה"ה חביב ויקר יותר מהגילוי שביצי"מ.


55) מכילתא ופרש"י בשלח טו, ב.

56) סוטה ל, סע"ב. וש"נ.

57) בשלח שם.

58) יואל ג, א.

59) ב"מ לח, א.

60) ראה סה"מ תרע"ח ע' קמח. תו"מ חי"ג ע' 344. ועוד.

61) תו"א יתרו ע, סע"ב ואילך. וראה סה"מ תרל"ב ח"א ע' קלא. וש"נ.

62) ראה ירושלמי ערלה פ"א ה"ג. הובא בלקו"ת צו ז, סע"ד. ובכ"מ.

63) ראה סה"מ אעת"ר ע' עה. המשך תער"ב ח"ב ע' תתקכד. סה"מ תער"ב-תרע"ו ע' סז. הובא בהגש"פ עם לקוטי טעמים ומנהגים ס"ע כד.

64) ירמי' ב, ב.

65) סי"ט (לעיל ע' 231).