252

במ"ת הי' גם בגשמיות, כנ"ל בענין הגילוי דקרי"ס); אבל לאידך גיסא – גם הכח על הגילוי דמ"ת ניתן כבר בשעת יצי"מ, כמ"ש73 "בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה".

וכאמור, כן הוא גם בנוגע לגילוי המשיח לגבי הגילוי דמשה רבינו, ששניהם רמוזים בתיבת "שילה", אלא שבמשיח ניתוסף גם הענין ד"יבא", ענין הגילוי.

י. עפ"ז יובן ג"כ ענינם של ד' הכוסות ששותים באחרון של פסח – שהם אותו הענין כמו ד' הכוסות ששותים בימים הראשונים דחג הפסח, אלא שד' הכוסות שבימים הראשונים הם בעיקר בנוגע ליצי"מ, ובהעלם יש בהם גם הענינים דלעתיד, ואילו ד' הכוסות דאחש"פ שייכים לגאולה העתידה בגילוי74. ולכן נתגלה המנהג לשתות ד' כוסות באחש"פ בדורות הכי אחרונים דוקא, בעמדנו סמוך לגאולה העתידה.

ומצד מעלת הגילוי בלבד (שזהו ע"ד המעלה דקב שלו לגבי תשעה קבין של חבירו) – מובן גודל השמחה דאחרון של פסח, ובפרט שיש בו שתיית ד' כוסות, ש"אין אומרים שירה אלא על היין"75, להיותו "משמח אלקים ואנשים"76.

*

יא. כללות החילוק בין ד' הכוסות לג' המצות (נוסף על החילוק במספרם, כפי שמצינו בשאר עניני הסדר שנקבעו במספרים אלו: מספר ג' – פסח מצה ומרור, וג' המצות שבקערה, ומספר ד' – ארבע לשונות של גאולה, ארבעה בנים וארבע כוסות) הוא77:

ארבע כוסות – ענינם מוחין דאימא78, בינה, וכענין "נכנס יין יצא סוד"79, שע"י היין מתגלה בחי' "סוד", שזוהי הבנה עמוקה ביותר, ולכן "אין אומרים שירה אלא על היין"75, כי אמירת שירות ותשבחות שייכת רק כאשר ישנה הבנה והשגה בגילוי דוקא. וכן הוא בענין היין כפשוטו, שיש בו טעם ועריבות.


73) שמות ג, יב.

74) ראה שיחת אחש"פ דאשתקד סי"א (תו"מ חכ"ח ע' 47). וש"נ.

75) ברכות לה, א. וש"נ.

76) ס' שופטים ט, יג.

77) ראה גם לקו"ש חכ"ו ע' 43 ואילך. וש"נ.

78) ראה פע"ח שער חהמ"צ רפ"ב (ואילך). ש' הכוונות ענין הפסח דרוש ו. וראה בארוכה תו"ח שמות קלד, א ואילך. ועוד.

79) עירובין סה, סע"א. וש"נ.