255

יד. כל האמור לעיל בנוגע לאחרון של פסח – ישנו בכל השנים; ומעלה מיוחדת בשנה זו – שהקביעות דאחש"פ היא ביום השבת.

ובהקדמה – שיש ג' חלוקות בענין הזמן: ימי השבוע, ימי החודש וחדשי השנה, שכל אחד מהם הוא היקף שלם: שנה – היא היקף שלם של מהלך החמה; חודש – הוא היקף שלם של מהלך הירח; וכן שבוע הוא היקף שלם בפ"ע, שלכן, לאחרי כל שבת מתחילים למנות את הימים מחדש: "היום יום ראשון וכו'", כיון שכבר נסתיימו עניני השבוע הקודם, שנמשכים רק במשך שבעה ימים97.

ובכל אחד מג' ענינים הנ"ל, שבוע, חודש ושנה – ישנו זמן מסויים שבו מודגש ענין הגאולה לגבי שאר ההיקף:

בימי השבוע – ענין הגאולה הוא ביום השבת. וכפי שהי' בשעת בריאת העולם, שבששת ימי בראשית היתה ההתהוות מאין ליש ("משמיא מיהב יהבי"98), דהיינו שבהם נעשה המיצר וההגבלה דעולמות, וביום הששי, כשנברא האדם, ובפרט ביום הששי לאחר חצות, שאז התחיל לעבוד עבודתו – התחילה עבודת ביטול היש להאין, עד שביום השבת נעשה "ויכולו השמים והארץ גו'"99, שהו"ע היציאה ממיצר של כל ההשתלשלות.

בחדשי השנה – חודש הגאולה הוא חודש ניסן, כמארז"ל100 "כשבחר ביעקב ובניו קבע בו ר"ח של גאולה".

ובימי החודש – ענין הגאולה הוא ביום ט"ו בחודש, שהרי ביום זה "קיימא סיהרא באשלמותא"101, שהו"ע עליית המלכות, היפך ענין המיצר.

ומובן, שכאשר מצטרפים כל ג' ענינים אלו יחד – חודש ניסן שהוא חודש הגאולה, יום ט"ו בחודש ניסן [שהרי הגאולה היתה בט"ו בניסן דוקא, ולא ביום ט"ו דשאר החדשים102], וגם יום השבת – הרי בודאי שביום זה נעשה ענין הגאולה והיציאה מכל המצרים.

טו. והנה, אף שיום ט"ו ניסן הוא היום הראשון של פסח, ועתה עומדים אנו בימים האחרונים של פסח – הרי לאמיתו של דבר, גם


97) ראה לקו"ת שה"ש כה, סע"א. ובכ"מ.

98) תענית כה, א.

99) בראשית ב, א.

100) שמו"ר פט"ו, יא.

101) זח"א קנ, רע"א. ועוד.

102) חסר מה שנזכר כאן גם הענין דפסח שני (המו"ל).