64

להוסיף בענין ההתקשרות להרבי הנשיא, ולא מוצאים ביאור מדוע נתעורר אצלו לפתע ענין זה – שיתכן שהסיבה לכך היא שהרבי הנשיא הרהר ("אַ טראַכט געטאָן") אודותיו, אודות ענין ההתקשרות שלו, וענין זה עורר אצלו את רגש ההתקשרות "כמים הפנים לפנים".

יט. ויש להוסיף הסברה בזה:

אמרו חז"ל85 "צדיקים דומים לבוראם".

– בפנימיות הענינים, הרי הדמיון להבורא הוא מצות עשה מן התורה, כפי שמצינו שהרמב"ם מונה במנין מצוות עשה את הציווי להידמות אליו ית' ע"י ההליכה בדרכיו86. אלא, שישנם כאלו שאצלם פעמים כך ופעמים כך, "אזיל הכא והכא"87, אבל אצל צדיק, ועאכו"כ נשיא – ענין זה הוא בתמידות.

והענין בזה – ע"פ המבואר באגה"ק<64> ש"חיי הצדיק אינם חיים בשריים כ"א חיים רוחניים", והרי המקור והתוכן של רוחניות הוא אלקות, ולכן, אצל הצדיק הענין "להידמות בדרכיו" אינו באופן שמדמה את עצמו לדבר שני, אלא ענין זה מתעצם עמו – "זה א-לי ואנוהו"<23> – שנעשה כחו וחיותו; הוא חי בזה, ומתנהג בהתאם לכך.

והנה, בנוגע להנהגת הבורא (שדוגמתה היא הנהגת הצדיקים) אמרו חז"ל "בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב ומכרזת ואומרת אוי להם לבריות כו'"88, ועד"ז ה"בת קול" שאומרת "שובו בנים שובבים"89.

וידוע ביאור הבעש"ט בזה90 – דלכאורה, כיון שאף אחד אינו שומע את הכרוזים הנ"ל, מהי התועלת שבזה? – שעצם הנשמה שומעת את הכרוזים, ע"ד מארז"ל91 ש"אע"ג דאיהו לא חזי, מזלייהו חזי". והתועלת שבזה – שהרי בנוגע לעצם הנשמה אין צורך בהכרוזים, כיון שנמצאת מלכתחילה במקום הראוי – שמעצם הנשמה נמשך ופועל בנשמה המלובשת בגוף, כשם שהענין ד"מזלייהו חזי" פעל ש"חרדה גדולה נפלה עליהם"92, אף שלא ראו ולא ידעו סיבת הדבר, ובנדו"ד, שכתוצאה מהכרוז "שובו בנים שובבים", למשל, נופלים לאדם הרהורי תשובה ללא הכנה מצדו כלל, עד שאינו יודע מניין באו אליו הרהורים אלו.


85) רות רבה פ"ד, ג. וראה ב"ר פס"ז, ח. במדב"ר פ"י, ה. אסת"ר פ"ו, ב.

86) ראה לקמן סכ"ה. וש"נ.

87) לשון הזהר ח"ב קיד, א.

88) אבות פ"ו מ"ב.

89) חגיגה טו, א.

90) ראה כתר שם טוב (הוצאת תשנ"ט) בהוספות סק"א-ב. וש"נ.

91) מגילה ג, א. וש"נ.

92) דניאל יו"ד, ז.