בס"ד. ש"פ חיי שרה, מבה"ח כסלו, ה'תשי"ב

קיח

שקלקלה חוה וזה שקלקל נח הכל תוקן ע"י שרה. וצריך להבין הענין בזה. גם יש להבין מה שמסיים הכתוב שני חיי שרה, דלכאורה הוא כפל לשון, לאחרי שכבר נאמר לפני זה ויהיו חיי שרה מאה שנה גו'.

והנה מבואר בכ"מ8 בענין מה שנאמר בשרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים, שזה מורה שעיקר הבירור הי' ע"י שרה דוקא. דהנה ידוע שהאבות הטעימן הקב"ה בעוה"ז מעין עולם הבא9, ומכיון שלעתיד לבוא כתיב10 נקבה תסובב גבר, שתתגלה מעלת המקבל על המשפיע, לכן הי' אצל האבות גילוי ענין זה, שהאמהות היו למעלה מן האבות. דזהו מה שנאמר בשרה11 שהיא הראשונה מד' האמהות כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה, כי שרה היתה למעלה מאברהם. ולפי זה מבואר ענין מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שנאמר בשרה דוקא, לפי שבשרה דוקא הי' התגלות כל המדריגות. וזהו12 מה שאומר מאה שנה דקאי על בחינת הכתר, דבחינת הכתר היא ההתגלות הראשונה דמציאות אור מחוץ להעצמות, היינו מדריגת הגילוי הכי עליונה. וזהו ענין מאה שנה, כידוע במספרים דמאות קאי על הכתר. ואף שלפעמים13 גם מספר אלף ורבבה כו' קאי על הכתר, הרי זהו בבחינת הכתר כפי שהוא לעצמו, אבל בחינת הכתר כפי שנעשה שרש ומקור לנאצלים דהיינו בחינת אריך, הוא במספר מאה. שהרי מספר מאה הוא עשר כלול מעשר דהיינו שלימות הנאצלים. והיינו לא כפי שהכתר הוא בבחינת נקודה, אלא כפי שהוא בבחינת פרצוף שיש בו הענין דמאה. אך יחד עם זה נאמר מאה שנה, שנה בלשון יחיד (ולא מאה שנים), משום שהכתר הוא הממוצע בין המאציל והנאצלים14, וכל ממוצע צריך שיהי' בו משתי הבחינות שהוא ממוצע ביניהן, מבחינה התחתונה שבעליון ומהעליונה שבתחתון. דענין מאה שבכתר הוא בחינה העליונה שבנאצלים, וכנ"ל דמספר מאה הוא שלימות הנאצלים. וענין שנה קאי על בחינה התחתונה שבמאציל, דזה שנקרא שנה מורה שיש לו שייכות לגדר הזמן, ולכן היא בחינה תחתונה שבמאציל, אך מ"מ זהו במאציל, ולכן נאמר שנה בלשון יחיד.


8) ראה ביאוה"ז לאדמו"ר האמצעי פרשתנו קלא, ב ואילך. תו"ח שם קכו, ב ואילך.

9) ב"ב טז, סע"ב.

10) ירמי' לא, כא.

11) וירא כא, יב. ובפרש"י. וראה לקו"ת שה"ש טו, ג.

12) ראה סה"מ עטר"ת שם ע' צז. ובארוכה ביאוה"ז ותו"ח שם. ועוד.

13) ראה ביאוה"ז ותו"ח שם.

14) לקו"ת ברכה צט, א.