בס"ד. שיחת ש"פ חיי שרה, מבה"ח כסלו ה'תשי"ב.

קכח

דתורת החסידות בי"ט כסלו, כדלקמן] - כמו חודש ניסן שנקרא בחז"ל4"חודש של גאולה".

ויתירה מזה - שיש מעלה בהגאולה דכסלו לגבי הגאולה דניסן:

הגאולה דניסן, יציאת מצרים, היא יציאה מהגלות, ולאח"ז יכול להיות וישנו עוה"פ מעמד ומצב של גלות, ועד כדי כך, שיכולים לשכוח על הגאולה, ויש צורך לעשות זכר להגאולה, "זכר ליציאת מצרים",

והחידוש דכסלו - שבו היתה הגאולה דחנוכה, שהיא גאולה שנעשית בזמן הגלות גופא [כלשון הגמרא5 בנוגע להגאולה דפורים (ועד"ז בנוגע לחנוכה ששייך לפורים) "אכתי עבדי אחשורוש אנן", היינו, שגם במעמד ומצב של גלות, "עבדי אחשורוש אנן", היתה גאולה], ולכן, אינה בטלה לעולם, אלא קיימת לעד ולעולמי עולמים,

- כדאיתא במדרש6 "את מוצא .. (ש)כל הנשיאים הקריבו .. ואהרן לא הקריב עם הנשיאים, והי' אומר אוי לי7 שמא בשבילי אין הקב"ה מקבל שבטו של לוי, אמר לו הקב"ה למשה לך אמור לאהרן אל תתיירא, לגדולה מזו אתה מתוקן, לכך נאמר8 דבר אל אהרן ואמרת אליו בהעלותך את הנרות, הקרבנות, כל זמן שבהמ"ק קיים הם נוהגים, אבל הנרות, לעולם אל מול פני המנורה יאירו .. אינן בטלין לעולם" - דלכאורה אינו מובן: הרי "כשאין ביהמ"ק קיים והקרבנות בטלין מפני חורבנו, אף הנרות בטלות"? אלא, "לא רמזו אלא לנרות של חנוכת חשמונאי שהיא נוהגת אף לאחר חורבן בגלותנו"9 -

שבזה מודגשת שייכותה של הגאולה דכסלו (גאולה בזמן הגלות גופא) להגאולה האמיתית והשלימה, גאולה נצחית שאין אחרי' גלות10.

ד. ויש להוסיף, שהשייכות דכסלו לגאולה הנצחית שאין אחרי' גלות מתבטאת גם בכך שבחודש כסלו היתה התחלת בנין בית שני (נוסף על חנוכת חשמונאי):

כתיב11 "בעשרים וארבעה לתשיעי (חודש התשיעי, חודש כסלו) .. מן היום הזה ומעלה מטרם שום אבן אל אבן בהיכל ה' (מטרם חזרתם


4) שמו"ר פט"ו, יא.

5) מגילה יד, א.

6) במדב"ר פט"ו, ו. תנחומא בהעלותך ה.

7) ובפרש"י ר"פ בהעלותך: "חלשה אז דעתו".

8) ר"פ בהעלותך.

9) רמב"ן עה"פ (וראה גם כלי יקר שם).

10) ראה מכילתא בשלח טו, א. הובא בתוד"ה ה"ג ונאמר - פסחים קטז, ב.

11) חגי ב, יו"ד-יח (ובפרש"י).