בס"ד. ש"פ ויצא, ט' כסלו ה'תשי"ב.

קנו

בלתי מוגה

א. [לאחרי תפלת מנחה התחיל כ"ק אדמו"ר שליט"א לדבר אודות בעל יום ההולדת וההילולא דט' כסלו, אדמו"ר האמצעי (כדלקמן ס"ב), ולפנ"ז העיר (להבעל-קורא1) אודות המבטא דתיבת "יששכר" (בהקריאה דשחרית):]

מה ראה הבעל-קורא לדייק בהקרי דתיבת "יששכר" כמו הכתיב, בב' שיני"ן, ולא בשי"ן אחד?

האמת היא שישנם כמה דעות בדבר2:

יש דעה שקוראים תמיד - גם בפעם הראשונה, בפרשתנו - בשי"ן אחד. יש דעה שבפעם הראשונה - בפרשתנו - קוראים בב' שיני"ן, ואח"כ בכל התורה קוראים בשי"ן אחד. ויש דעה שעד פ' פינחס קוראים בב' שיני"ן ומפ' פינחס ואילך קוראים בשי"ן אחד.

ונמצא, שבכל אופן ("ווי מ'זאל נאר טאן") יוצאים י"ח לדעה אחת עכ"פ ("איז עס אן אחריות").

אבל, ע"פ פנימיות הענינים, צריכים לבטא "ישכר" בשי"ן אחד:

שמעתי מאאמו"ר ז"ל בביאור טעם ב' השיני"ן שביששכר - שענינו של ישכר הוא תורה3, וכיון שבתורה יש גליא דתורה ונסתר דתורה, לכן נרמז הדבר בשמו של ישכר, שנכתב בב' שיני"ן.

ועפ"ז, צריכים לבטא "ישכר" בשי"ן אחד - כי, השי"ן השני שהוא כנגד נסתר דתורה, צריך להיות באופן נסתר, שלא יתגלה בהקרי.

*

ב. אדמו"ר4 האמצעי - בימי נשיאותו של אדמו"ר הזקן - הי' ממונה על הדרכת האברכים הצעירים ("די יונגעלייט")5.

- על המבוגרים הי' ממונה הרה"צ ר' אהרן מסטראשעלע, שהי'


1) הת' משה לברטוב.

2) נקבצו השיטות בתורה שלימה לפרשתנו עה"פ (ל, יח).

3) ראה במדב"ר פי"ג, טו-טז. ועוד.

4) ראה גם מכתב ז' כסלו שנה זו (אגרות-קודש ח"ה ס"ע סה ואילך).

5) אגרות-קודש אדמו"ר מוהריי"צ ח"ג ע' תד (נעתק ב"היום יום" ז תמוז).