בס"ד. י"ט כסלו, ה'תשי"ב

קסו

(הנחה בלתי מוגה)

פדה בשלום נפשי מקרב לי כי ברבים היו עמדי1, הנה פסוק זה הוא מאמר דוד מלך ישראל עבור כנסת ישראל, שהגם שהי' במצב דקרב, היתה פדי' בשלום מן הקרב, וטעם הדבר הוא כי ברבים היו עמדי. ואמרו חז"ל בגמרא2, אמר הקב"ה כל העוסק בתורה ובגמ"ח ומתפלל עם הצבור מעלה אני עליו כאילו פדאני לי ולבני מבין האומות. וצריך להבין, איך אפשר להיות פדי' בשלום, כשהי' מצב של קרב ומלחמה. גם צריך להבין, דהנה פשטות משמעות הכתוב היא (כנ"ל) דברבים היו עמדי הוא נתינת טעם, שהטעם על הפדי' בשלום הוא כי ברבים היו עמדי. וכן מפורש בירושלמי3 דכי ברבים היו עמדי קאי על אנשי אבשלום שהתפללו לנצחונו של דוד, היינו שדוד אומר שזה שהוא נפדה מן הקרב הוא משום שהרבים שהם אנשי אבשלום התפללו לנצחונו. ולפי זה אינו מובן מארז"ל הנ"ל כל עוסק בתורה ובגמ"ח ומתפלל עם הצבור כו'. שהרי ענין התורה וגמ"ח מרומז בפסוק בתיבת שלום, כמבואר במפרשי הש"ס4 דהתורה היא שלום דכתיב5 דרכי' דרכי נועם וכל נתיבותי' שלום וכן גמ"ח הוא ענין של שלום שעושה שלום בין הבריות, והרי לפי הפירוש הפשוט תיבת בשלום אינה טעם על הפדי' אלא ביאור אופן הפדי', והטעם על הפדי' הוא רק כי ברבים היו עמדי, שזהו ענין ומתפלל עם הצבור. ואם כן היו חז"ל צריכים לדרוש רק על המתפלל עם הצבור שהוא זה שגורם לפדאני לי ולבני כו'. ולפי זה מובן, דלפי דרשת חז"ל זו הפירוש דפדה בשלום אינו שהפדי' היתה באופן של שלום, אלא שהפדי' היתה ע"י השלום. ונמצא שיש שני פירושים בענין פדה בשלום. א' שהפדי' היא ע"י השלום, שזה כולל תורה וגמ"ח, וגם ענין התפלה בצבור, כי גם תפלה בצבור הוא ענין של שלום, שהמתפלל הוא בשלום ובאחדות עם הצבור. ב' שהפדי' היא באופן של שלום, והטעם על הפדי' בשלום הוא כי ברבים היו עמדי. וצריך להבין הענין בזה.


1) תהלים נה, יט.

2) ברכות ח, א.

3) סוטה פ"א ה"ח.

4) פרש"י ברכות שם.

5) משלי ג, יז.