רכג

יג. זאת ועוד:

קיומה של גזירה (גם כאשר לא גילו תיכף טעם הגזירה) תלוי גם בכך שהיא בכל ישראל, כל בנ"י, ובכל העולם כולו, משא"כ גזירה שהיא במקומות (וסוגים) מסויימים בלבד, ויש מקומות (וסוגים) שבהם לא גזרו (כיון שבהם לא שייך טעם הגזירה), אזי כשבטל הטעם בטלה הגזירה, כמו במקומות שלא גזרו מלכתחילה82.

ובנדו"ד - הגזירה על שיטת החסידות לא היתה בכל המדינות, ולא על כל בנ"י, כי אם על חלק בלבד, שכן, בארצות המזרח לא היתה הגזירה, וגם לא על אלה שהגיעו לשנת הארבעים83; הגזירה היתה רק על אלה שלא הגיעו לשנת הארבעים, ובמדינות מסויימות בלבד, שבהם חששו מדברים חדשים שעלולים לגרום תוצאות בלתי-רצויות, כפי שכבר אירע במדינות אלה בדור שלפנ"ז.

וכיון שכן, הרי, כשבטל הטעם, בטלה הגזירה גם באותם מקומות שבהם היתה הגזירה, שנעשים גם הם כמו אותם מקומות שבהם לא נגזרה הגזירה מלכתחילה.

יד. ועוד ענין עיקרי בכל הנ"ל:

האמור לעיל בנוגע לב' טעמים לביטול הגזירה (שגילו מיד טעם הגזירה, ומלכתחילה לא היתה בכל המקומות) ה"ז גם כאשר בשעתו הי' טעם הגזירה אמיתי (באותו זמן ובאותו מקום שבו נגזרה הגזירה), אלא שלאחר זמן בטל הטעם.

אבל בנדו"ד - מלכתחילה (בשעת הגזירה) לא הי' הטעם אמיתי, ובמילא, היתה הגזירה בטעות84, הרי בודאי שכאשר רואים שהטעם אינו אמיתי, אין מקום לגזירה זו שמלכתחילה היתה בטעות.

ואין לתמוה איך יתכן שפלוני בן פלוני, גדול בישראל, יעשה טעות?! - שהרי מצינו בכו"כ מקומות בש"ס85 אודות גדולי האמוראים שהכריזו "דברים שאמרתי לכם טעות הם בידי", ועד"ז מצינו אפילו במשה רבינו ש"בא86 לכלל כעס בא לכלל טעות"87.


82) ראה תוספת שבת או"ח סש"ג סקל"ו - הובא בשו"ת שואל ומשיב ח"א סקי"א.

83) ראה ש"ך יו"ד סרמ"ו סק"ו (בסופו). ועוד.

84) ראה "כרם חב"ד" (כפ"ח, תשנ"ב) גליון 4 ח"א ע' 182 ואילך.

85) ראה (לדוגמא) שבת סג, ב. וש"נ.

86) ספרי ופרש"י מטות לא, כא.

87) ולהעיר, שיש גם טעות שמביאה תועלת, כמו, הטעות של יצחק שחשב על יעקב שהוא עשו, שעי"ז קיבל יעקב את הברכות, "בא אחיך במרמה ויקח ברכתך" (תולדות כז, לה. וראה גם תורת מנחם - התוועדויות ח"ב ע' 222. וש"נ).