בס"ד. שיחת יום ב' דראש השנה ה'תשי"ב.

ט

איש איש כפי מעלת עבודתו במשך היום4], ועי"ז שואבת חיים5 לצורך חידוש החיות בשעה שניעור משנתו ונעשה ברי' חדשה6.

ועד"ז בכל שנה ושנה - בנוגע לכללות החיות דכל השנה - שבסוף השנה (בערב וליל ר"ה עד התקיעות) מסתלק החיות דשנה שעברה (ולכן צריך אז לעשות חשבון על כל השנה), ולאח"ז נמשך אור חדש נעלה יותר כו'.

ויש לומר, שכשם שבעת חידוש החיות בכל יום אומרים ("מודה אני כו' שהחזרת בי נשמתי", ובהמשך לזה) ח"י ברכות השחר, כך גם בנוגע לחידוש החיות בר"ה ע"י התקיעות והתפלות - שתיקנו ט' ברכות במוסף דר"ה וט' תקיעות, שהם ח"י7, כנגד ח"י ברכות השחר.

ג. ובפרטיות יותר - חידוש החיות בר"ה הוא הן בנוגע לחיות כללי דכל השנה והן בנוגע לחיות פרטי דיום זה:

ובהקדם קושיא בנגלה דתורה ("א נגלה'דיקע קשיא") - שלכאורה אינו מובן למה מברכים ברכות השחר בבוקר יום ב' דר"ה, הרי "ב' ימים טובים של ר"ה . . נחשבים כיום א' ארוך"8, "כיומא אריכתא דמיא"9, וא"כ, למה לא תחשב שינת הלילה כמו שינה באמצע ה"יומא אריכתא" שאין מברכים אחרי' ברכות השחר?!

וההסברה בזה:

בראש השנה ישנם ב' ענינים10: (א) "ראש" לכל ימי השנה (בדוגמת ה"ראש" לכל אברי הגוף) שיש בו כללות החיות דכל השנה, (ב) ונוסף לזה, ה"ה גם אחד מימי השנה, כמו כל יום פרטי בשנה, שיש בו החיות הפרטי השייך ליום זה (כמו שה"ראש" הוא גם אחד מאברי הגוף).

ולכן: זה שב' הימים דר"ה נחשבים ל"יומא אריכתא" - אינו אלא בנוגע להחיות כללי דכל השנה, אבל בנוגע להחיות פרטי - נחשב יום ב' דר"ה ליום בפ"ע, ומשום זה חייבים לברך בו ברכות השחר כבכל יום.


4) סה"מ קונטרסים ח"ב שדמ, א (נעתק ב"היום יום" ד טבת). וראה גם לקו"ש ח"ד ע' 1026. וש"נ.

5) ב"ר פי"ד, ט. וראה פרדר"א פי"ב.

6) שו"ע אדה"ז או"ח רס"ד. רס"ו.

7) ראה גם אוה"ת בלק ע' א'כד.

8) שו"ע אדה"ז או"ח סת"ר ס"ג.

9) ראה טור וב"י (ד"ה וכתב) או"ח שם. ט"ז שם סק"ב. וראה גם ד"ה היום הרת עולם דיום ב' דר"ה תש"ב (סה"מ תש"ב ע' 9 ואילך).

10) ראה שיחת ערב ר"ה תש"א (סה"ש תש"א ע' 25).