בס"ד. שיחת ש"פ משפטים, פ' שקלים, מבה"ח אדר ה'תשי"ב.

שלה

בלתי מוגה

א. כ"ק אדמו"ר שליט"א צוה לנגן ואמר מאמר ד"ה לא תהי' משכלה גו'.

[אחרי המאמר - צוה כ"ק אדמו"ר שליט"א לומר "לחיים"].

ב. נתבאר בארוכה בהמאמר1 שתורת החסידות דורשת שהאדם יעשה בתוכו "בית ולד"2, שתוכנו בעבודה הו"ע דהתפעלות שכלית, ולאח"ז תהי' גם "לידת הולד", שזהו"ע ההמשכה בהתגלות בלב; וביחד עם זה תובעים ממנו העדר שביעות הרצון מעבודתו, מצד גודל טירדתו ("די פאריאגטקייט") במילוי השליחות.

ולכאורה: כיון שנדמה לנו - וכך היא האמת - שענינים האמורים הם נעלים ונפלאים ביותר ("געוואלדיקע ענינים") - כיצד יתכן לדרוש ולתבוע את הדבר מכאו"א מישראל?!

- כ"ק מו"ח אדמו"ר סיפר3, שאביו הרבי נ"ע אמר לו שלפעמים שבע רצון הוא מזה שסובל מכאב בטן וצריך לילך לפנות, כי, בהיותו במקום שע"פ דין פטור הוא מכל עניני העבודה, ביכלתו אז לפוש לרגע מיגיעתו וטרדתו בעבודת ה', "אפכאפן דעם אטעם און קומען צו זיך".

ואם הדברים אמורים אפילו בנוגע לצדיקים ונשיאי ישראל - לאנשים כערכנו - בודאי ובודאי קשה ביותר, "א געוואלדיקע זאך", שתהי' היגיעה והטירדה בעבודה בתמידות, עד כדי כך שלא יהי' מקום לשביעות רצון!

ונשאלת איפוא השאלה - כיצד יש לכאו"א מישראל הכח על ענין נעלה כזה?!

והמענה לזה - שגם ענינים נעלים ביותר שייכים לכאו"א מישראל - מצד הכחות שנותנים לו מלמעלה.

וענין זה (הכח שנותנים מלמעלה לעבודתם של ישראל) מודגש בהפרשיות שקורין בתורה בשבת זו, כדלקמן.


1) פרשתנו כג, כו. - חלק מהמאמר שולב ונדפס בלקו"ש חט"ז ע' 271 ואילך.

2) שם, כה.

3) ראה ד"ה לא תהי' משכלה בתורת חיים פרשתנו תמ, א. אוה"ת פרשתנו ע' א'רמח.