בס"ד. ש"פ האזינו, י"ג תשרי ה'תשי"ב.

כג

בלתי מוגה

[אחר תפלת מנחה, סיפר כ"ק אדמו"ר שליט"א כמה סיפורים אודות בעל ההילולא, אדמו"ר מהר"ש, זצוקלל"ה נבג"מ זי"ע:]

א. לפני ראש השנה דשנת תרמ"ג (שנת ההסתלקות) אמר כ"ק אדמו"ר מהר"ש: יצטרכו לקרוא לפרופסור, להזריק זריקה ולנתח. וכן הווה. - באותה שעה שאמר המהר"ש את דבריו אלו, לא ירדו לסוף דעתו, אבל אח"כ, בעת ההסתלקות, הובנו הדברים.

- סיפור זה שמעתי מהסבתא (הרבנית שטערנא שרה נ"ע, אם כ"ק אדמו"ר מו"ח) לאחרי שכבר חלפו ארבעים שנה (!) מאז ההסתלקות, ואעפ"כ, סיפרה זאת באופן שהי' ניכר פחד בדברי'!

*

ב. אדמו"ר מהר"ש הי' מטיל אימה על כולם. והפלא שבדבר - משום שתמיד הי' נסוך חיוך על פני קדשו ("ער איז שטענדיק געווען מיט א שמייכל"), דאף שהי' בעל יסורים גדול [כ"ק מו"ח אדמו"ר אמר שקשה לצייר עד כמה הי' בעל יסורים גדול...], מ"מ, תמיד הי' חיוך נסוך על פניו, וגם בחיי אביו אדמו"ר הצמח צדק הי' המהר"ש פחות מתוח ("אנגעצויגן") משאר אחיו, ולמרות זאת, הי' מטיל אימה על הכל, אף על הילדים - דבר שנעשה שלא בהשתדלותו, שהרי מצד עצמו הי' חיוך נסוך על פניו, אלא בדרך ממילא.

גם על הגויים הי' אדמו"ר מהר"ש מטיל אימה. ומעשה שנסע פעם במרכבה לעיר אחת, ויצאו זקני העיר לקראתו בלחם ומלח, וכאשר הגיעה המרכבה ונראו פני קדשו - ברחו כולם מרוב פחד!

באותה שעה אמר אדמו"ר מהר"ש מאמר חסידות על הפסוק1 "ברוך תהי' מכל העמים"2.

בהקשר לכך אמר פעם כ"ק מו"ח אדמו"ר3 (אלא שלא רצה


1) עקב ז, יד.

2) ראה גם סה"מ מלוקט ח"ד ע' כו. "רשימות" חוברת ח (יומן ג) ע' 12.

3) ראה "רשימות" (יומן) חורף תרצ"ה, ווין.