בס"ד. שיחת יום ב' דחג הסוכות ה'תשי"ב.

כט

בלתי מוגה

[כ"ק אדמו"ר שליט"א נטל ידיו הק' לסעודה. אח"כ צוה שכל הקהל יטלו ידיהם לסעודה].

א. הנני להציע ש"יחטפו" ("מ'זאל אריינכאפן") עתה לשמוח בשמחת יו"ט,

שהרי, השמחה שלאחר הבדלה היא "שמחת בית השואבה", ש"לא היו עושין אותה עמי הארץ וכל מי שירצה, אלא גדולי חכמי ישראל . . והחסידים והזקנים ואנשי מעשה" בלבד ("אבל כל העם האנשים והנשים כולן באין (רק) לראות ולשמוע")1, משא"כ השמחה דעתה - שמחת יו"ט - "חייב אדם להיות . . שמח וטוב לב הוא ובניו ואשתו ובני בניו וכל הנלוים עליו, שנאמר2 ושמחת בחגך וגו' . . כל אחד כראוי לו, כיצד הקטנים נותן להם קליות כו', והנשים קונה להם בגדים ותכשיטין נאים וכו'"3, כלומר, שמחת יו"ט - לא זו בלבד ששייכת לכל, אלא יתירה מזה - הכל חייבים בה,

וכיון שהתורה דורשת שמחה זו מכאו"א - בודאי ניתנים לכאו"א הכחות הדרושים לכך.

*

ב. בנוגע למצות סוכה נאמר4: "בסוכות תשבו שבעת ימים וגו' כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים". כלומר, הקב"ה מצוה לבנ"י לישב בסוכות, "תשבו כעין תדורו"5, במשך שבעה ימים, "כל שבעת הימים אדם עושה סוכתו קבע"5, ומוסיף לפרש טעם הציווי - "כי (שענינו נתינת טעם) בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים", היינו, שמצוה זו היא "זכר ליציאת מצרים", שאז הושיב הקב"ה את בנ"י בסוכות - כב' הפירושים בזה: ענני כבוד או סוכות ממש6.


1) רמב"ם הל' לולב פ"ח הי"ד.

2) פ' ראה טז, יד.

3) רמב"ם הל' יו"ט פ"ו הי"ז-יח.

4) אמור כג, מב-מג.

5) סוכה כח, ב.

5) סוכה כח, ב.

6) שם יא, סע"ב. וראה הנסמן בסה"מ מלוקט ח"ב ע' קכא הערה 3.