בס"ד. יום ד', י"ד ניסן, ערב חג הפסח ה'תשי"ב.

קט

בלתי מוגה

לאחר תפלת מנחה, קודם התחלת חלוקת המצות - צוה כ"ק אדמו"ר שליט"א לנגן "א-לי אתה" (וחזר ואמר - כנראה מפני שלא התחילו לנגן מיד - שאם לא ינגנו, לא יחלק המצות).

בעת חלוקת המצות ברך כ"ק אדמו"ר שליט"א את כאו"א בברכת חג הפסח כשר ושמח ("א כשר'ן און א פריילעכן פסח").

לאחד נתן ב' חתיכות מצה, באמרו: זה עבור "מיכלא דמהימנותא", וזה עבור "מיכלא דאסוותא"1. והא בהא תליא: כשיהי' "מיכלא דמהימנותא", יהי' גם "מיכלא דאסוותא", ובמילא תהי' הבריאות בשלימות2.

[לרופא ששאל מהו הענין בזה - אמר כ"ק אדמו"ר שליט"א:] כאשר רופא נותן סמי-רפואה לחולה - אין החולה שואל שאלות, אלא הוא לוקח את סמי-הרפואה, גם כאשר אינו מבין אופן פעולתם...

לא' אמר: מצה - ענינה אלקות, ואכילת מצה ענינה - "אז מ'עסט אלקות"3, וענין זה הוא לא רק בליל הסדר, אלא גם בכל ימי הפסח.

לא' שאל אם הי' נוכח בעת אפיית המצות (של כ"ק אדמו"ר שליט"א, שמהם חילק), וכשענה שהי' נוכח, אבל (מאיזה סיבה) לא עזר במלאכת האפי' - נתן לו כ"ק אדמו"ר שליט"א (חתיכה נוספת), באמרו: זהו בשביל הנוכחות בהאפי' ("פאר דעם זיין") כשלעצמה.

------- * -------


1) ראה זח"ב קפג, ב.

2) ראה שיחת ליל ב' דחה"פ תש"ב ס"ו (סה"ש תש"ב ע' 94) - נעתק ב"היום יום" טו ניסן, א' דחג המצות.

3) ראה המשך וככה תרל"ז פ"ס. שיחת אחש"פ סכ"ט (לקמן ס"ע 156 ואילך). וש"נ.