104

בלתי מוגה

א. כ"ק מו"ח אדמו"ר, בעל השמחה, הי' נוהג לעתים תכופות להתחיל את ההתוועדות של י"ב תמוז בהענין ד"פותחין בברכה"1,

וגם הזכיר שזוהי התחלת "אגרת הקודש" שבספר התניא,

וצירף לזה גם את העובדה שאגרות אלו לא נסתדרו על סדר הזמנים – שאז לא היתה הוכחה כ"כ שהתחלת אגרת הקודש צריכה להיות ב"פותחין בברכה", שהרי יתכן שאגרת זו קדמה בזמן – אלא נסתדרו לפי סדר הענינים, וכפי שרואים שיש כמה אגרות שהם באותו ענין, וענין זה שאודותיו מדובר באגרת ד"ה "פותחין בברכה" סודרה לפני כל שאר הענינים שבאגה"ק, ובענין זה גופא הקדימו את האגרת שהתחלתה "פותחין בברכה" – שלשון זה גופא מורה שזהו ענין של פתיחה,

ומזה למדים ענין נוסף, שכל הענינים שאודותם מדובר באגרת הקודש, הנה הפתיחה שלהם היא – הענין המדובר באגה"ק ד"ה "פותחין בברכה".

והמשיך כ"ק מו"ח אדמו"ר:

גם בחסידות ישנם סוגי הפירושים דפשט רמז דרוש וסוד. ובכן, הפשט ד"פותחין בברכה" הוא – ברכה להקב"ה,

ובירך ברכה שבה מתחילים התוועדות – ברכה על מיני מזונות או על משקה ("גדולה לגימה שמקרבת"2).

ב. והנה, הפתיחה בברכה על מיני מזונות או משקה היא בכל התוועדות, ואינה ברכה מיוחדת הקשורה עם שמחת "חג הגאולה".

פתיחה זו ישנה גם ב"מועדים לשמחה", וכמו חג השבועות וחג הסוכות, שאף שקשורים עם "זכר ליציאת מצרים"3, ענין של גאולה, הרי ענינם הפרטי אינו ענין של גאולה כפשוטה (מלבד חג הפסח, "זמן חרותינו"), וגם בהם ישנה הפתיחה בברכה – בקידוש היום, ובפרט

1) ראה שיחת יב-יג תמוז תש"ה בתחלתה (סה"ש תש"ה ע' 111). וראה גם שיחת י"ב תמוז דאשתקד בתחלתה (תו"מ חכ"ח ע' 185 ואילך). וש"נ.

2) סנהדרין קג, סע"ב ואילך.

3) ראה שער הכולל פ"מ ס"ה.